אמונה ובטחון, איזון ותשובה אישית

אמונה ובטחון בזמן מלחמה וחרדה

אנחנו לא פותחים את הלב לראות את הניסים של הטילים כי זה ממלא אותנו ביראה ואהבה. זה גילוי של הבורא שכל הזמן כאן. אדם רץ בורח, או אפילו רודף, משלים ומשיג ולא מרגיש שזה השגחה. כשקורה דבר גרנדיוזי וקיצוני אז ההשגחה בולטת. שימו לב גם שרוב העם בזמן הזה חיים כאילו יש איזה מבצע בדרום ולא כאילו אנחנו תחת מלחמה.

-          זה נדמה שרק בחדשות יש מלחמה...

התקשורת דואגת לטחון לנו את המח וזה גם כן דבר שכדאי להתנתק ממנו כמה שאפשר. יש לנו הרגשה פנימית, שקט, אפילו שאננות, 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' - יש נבואה כזו. זה מצב כזה ואינו בידינו. כמו שבמבצע הקודם חיילים סיפרו שרחל אימנו נגלתה אליהם ואמרה להם לא להכנס לבתים והסגירה אותם. אחר כך התברר שיש שם אמבושים. עכשיו זה לא רחל אימנו, זה הקדוש ברוך הוא לבד. צריך לראות בכל דבר את הפנימיות שלו. הפנימיות שלו זה מה זה מעורר בך. לא מי צודק ומה קורה אלא ההרגשה, מה אתה עובר בפנים, מתח, אמונה, בטחון, שמחה, פחד – מה מכל הרגשות האלו דומיננטי, מה כל הרגשות האלו עושים לך. אם יודעים להקשיב לזה רואים משהו מופלא, יש התרוממות רוח. אם נכנסים למחשבות אז מתחלים לחלק ציונים זה אמיץ וזה פחד. הפתרון הכי טוב לא להרגיש זה להתחיל לחשוב. כאילו שאנחנו קובעים משהו או משנים משהו עם הדעות והידיעות שלנו. בסיכומו של דבר אני מקדיש את השיעור הזה לקדוש ברוך הוא וכפיים לקב"ה, שימשיך לשמור עלינו ולסוכך עלינו בסוכת שלמה. החמאס יודעים את זה והם חדורי אמונה. הם אומרים שהם יורים מדוייק אבל האלוהים שלהם שומר עליהם. הם מבינים שאללה עזב אותם וזה מה שמפחיד אותם. גם בעולם הרוחני אומרים שזה מה שקורה. כשהיה יציאת מצרים אז כתוב 'בכל אלוהיהם עשה שפטים' קודם כל הוא מוריד את כל האלוהים שלהם ואחר כך הם יורדים על הברכיים. רואים את זה גם בחוש, כולם שונאים אותם, פעם היה לחמאס גב בינלאומי. בעזרת ה', אני מצפה לעוד הרבה ניסים גלויים ולמהפך בעולם, בתקופה קצרה.

-          אם אדם מסתכל בתוכו ומוצא מתח ודאגה?

לכל אחד יש דאגה, אם אדם מתעלם מזה זה לא אומר שיש לו בטחון אלא שיש לו כח הדחקה. אם יש לו אמונה ובטחון הוא רואה איך ה' שומר עלינו כל כך יפה אז הוא מעורר ומגדיל את האמונה ונמצא בקשר איתה. כשאדם נפטר מהעולם הזה השאלה הראשונה ששואלים אותו בבית דין של מעלה זה נשאת ונתת באמונה – היית סוחר הגון, לא זייפת בכמה גרמים וכמה שקלים זה כל כך חשוב? אלא האם היית במשא ומתן עם האמונה שלך? כל הכח שלנו זה האמונה. אתם לא מבינים כמה. זה לא חשוב מה אדם מדמיין לעצמו באמונה שלו. יכול אדם לדמיין לעצמו שיושב איזה...

-          זה חשוב לתשובה!!!

כוונת הבריאה והכוונה שלנו

מה שחשוב זה לדעת שיש לבורא כוונה לעשות לנו רק טוב. מה שעושה רע זה אחד לשני כאן ביננו. גם הרע מבחינתו זה צד להיטיב, גורם לך לזוז ממקום למקום, להזיז חשיבה. האמונה שיש בורא ושהוא רוצה להיטיב ושהוא משגיח עלינו כל הזמן – זה מה שחשוב, לפני שחיברנו את זה לדעת ולמעשה יומיומי. החיבור שלנו לזה הוא דרך זה שאנחנו גם רוצים להיות טובים ומטיבים. אז אנחנו נהיים אחד. בשביל זה לא צריכים להיות דתיים, צריך להיות מאמין. צריך לדעת שרוב הייסורים שבאים לאדם – דאגה והססנות – זה כשלוקחים לו את האמונה והבטחון. כשיש לאדם בטחון אפילו בעצמו כבר הכל יותר בהיר לו ויותר זורם לו. מה זה אמונה ובטחון של האדם בעצמו? בנאדם מאמין קודם כל שמה שלא יקרה לו בחיים יש לו את הכוחות לעבור את זה. זה אמונה בסיסית. ובטחון שמה שקורה זה בוודאי לטובתו. קודם כל שגם במצב של קושי אני אעבור את זה ואתגבר כמו בקשיים אחרים ואני לא מפחד – זה אמונה. בטחון זה שגם אם זה נראה לי קשה ולא טוב ולא מתאים לי עדיין אני בטוח שבסופו של דבר יתברר לי שזה לטובה.

-          איך מגיעים למקום הזה, אני בדיאלוג עם הנושא הזה של השגחה? איך מגיעים למקום הזה?

תהיה בדיאלוג עם המקום הזה. תשאל את עצמך, תשאל את הבורא, תשאל את מי שאתה רוצה – מה זה? גלה לי! ואל תתאמץ, לאט לאט זה יגיע לך מיד. זה נמצא פה, זה יותר נמצא פה מכל הסיבות הגשמיות. אם אדם ירגיל את עצמו להסתכלות כזו הוא יראה. זה לא קל להגיע למצב של אמונה אמיתית. אמונה אמיתית זה אמונה למעלה מהדעת. כל האמונה שלנו מבוססת גם על איזה היגיון. לא יכול להיות שהכל במקרה וכו' ויש מקום להאמין. אמונה שלמעלה מהדעת זה כשברור לי בדעת ובאלף סיבות שזה לא טוב ואני מאמין שיש כאן סיבה נעלמה שיש כאן טוב. כדי להמחיש לך כמה זה קשה אתן לכם דוגמא. אם אני נותן לכם אלף שקל ואני מחזיר לך ואתה שם בכיס ולא סופר – אתה מאמין לי. אם אתה סופר ורואה שיש בדיוק אלף אתה לא מאמין לי אלא יודע. אם אתה סופר ומוצא 900 ואתה מאמין שיש כאן אלף ואתה זה שלא יודע לספור – זה אמונה. אבסורד. זה המושג של אמונה למעלה מהדעת. כדי שתבינו כמה זה קשה.

במה אנחנו אנחנו עוסקים בדיוק?

יז בתמוז עבר. לא נהיה מזה חג עדיין, אבל בתשעה באב עוד יכול להיות. כתוב שימי האבל יהפכו לימי שמחה. מי יודע? יכול להיות שעד תשעה באב יהיה מצב של שמחה.

נדמה לי שהרגש והבינה קודמים לעשייה

מישהו רוצה לקרוא מלאכות?

-          אני עשיתי מלאכה על המשפט "הרגש והבינה קודמת לעשייה, אחרת נדמה שיש עשייה",

לוקח את הרגש לעבודה. עוזר להבחנה בין זמן עבודה לזמן מנוחה. בבית מחזק את ההפרדה, מידת הרוחק, עשייה מהלב. מבין יותר את הרצון לקבל על מנת להשפיע. אך עדיין מתקשה בהבנת המבנה – מה הקשר בין המבנה לדיוק? למה נדמה שיש עשייה ולא עשייה לא בדיוק?

הרעיון של הנדמה זה שאתה חושב שאתה מדייק ואז אתה לא תשנה. אם העשייה היא לא אחרי ההבנה והרגש, ואז היא עשויה. על פי הכרתך כלומד, אבל לא היה שם את ההבנה והרגש נדמה לך שאתה בסדר. שלא נחייה בנדמה לי, שנהיה אמתיים עם הדבר ועם עצמנו ועם העשייה. זה בא לדייק המשפט הזה, להבדיל בין הכמעט לנכון. כמעט זה נדמה.

יפה המלאכה שלך.

הבקשה שתהיה טוב עם עצמך

-          אני גם לקחתי משפט – וכמה שאלות. "והייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך כדי לא לאחוז בחסימה." חשבתי על זה ועל השאלות שמופנות אלינו בהמשך וכתבתי: בשבילי התשובה אחת לכל השאלות – הרצון לדייק. הרצון להיות שייך לדיוק. אני מבין הבנה מהותית. טוב לי בשקט, בלי לפגוע ובלי להעליב. לדייק עם עצמי, אשתי, כל אדם ובכל התרחשות. מרגיש את כל הלבבות נפתחים ודברים טובים קורים. כשהרצון לטוב עם עצמי חזק מתחזקת ההבנה שטוב הוא בלי חסימות. ההבנה והמעמיקה מגיעה ברגעים בודדים של חסד. מאוחר בלילה, לפעמים במבט. לדייק ולדייק עד שאדייק. החסימות משתחררות אינני נאחז בהם, גם רק לכמה רגעים. אני קרוב לעצמי וקרוב לכל לב סביבי. האושר והמקום האישי – זה בשבילי הדיוק שלמדנו.

עד איפה הגענו בחלק?

דיברנו בסוף החלק בשבוע שעבר על משפט כזה אבסטקטי קצת –

תנסו לעלות בהבנה.

לאן? לאן לעלות?

אחר כך היא אומרת:

היא נמצאת כרשומה, ואז הדיבור יהיה ברור.

דיבור של מי?

אחר כך היא אומרת:

כשהמלאכה מעמיקה התחילה בפועל – לא רק בהבנה,
אלא בהעמקתה.

העמקתה של מי? של ההבנה, של המלאכה?

הלימוד הוא לשאול שאלות

ככה לומדים. אפשר לקרוא משפט ולחשוב שהבנתי. ברגע ששואלים שאלות - ההכרה נותנת תשובות. זה נקרא לעשות מלאכה. זה העמקה. זה בעצמו העמקה. בעצם, אם אני אקח את הסוף של החלק הקודם אנחנו נראה שיש פה איזה סדר ואיזה מבנה.

גם 'כן' וגם 'לא'

זה מתחיל מלפנות אל הלב ולראות אם יש בו גם 'כן' וגם 'לא', בכל מיני עניינים – ברצון לתקן, ברצון לדייק, בקבלת המציאות, בקבלת האשה, בקבלת האחר – אם יש גם כן וגם לא אז אפשר להרגיש את זה. הבנה מעמיקה זה הבנת הלב. אם יש גם כן וגם לא אז הלב לא מבין. אם הלב מבין אז יש בו רק את מה שהוא מבין. לב זה רגשות.

קודם כל בודקים אם הלב נקי.

אחר כך צריך לעלות הבנה. לצאת מה'אני' להבין את המכלול. לא רק שהלב שלי שלם ומבין את התיחום של הטוב, אלא ההבנה שעולה למכלול ומבינה מה הטוב.

ממה יש כאן הגבהה?

ממש תדמיינו שאתם רואים את הכל מלמעלה. יותר ברור לך מה צריך לעשות, מה צריך לסדר בפאזל. זה לא 'אני' עכשיו ומה שנדחפתי לעשות, אלא מה שנכון לעשות. זה הבנה אחרת.

אז זה מתחיל מלב נקי,

אחר כך לעלות בהבנה.

אחר כך מגלים שההבנה הזו נמצאת - לא צריך לגלות מחדש -  החלק שבי ששייך לכלל ומוצא את השתייכותו. כל מה שקורה לי בחיים זה ההפרדות שלי מזה. אם אני עולה למקום שאין הסתרה – אני רואה. ואז הדיבור ברור. יודעים מתי לדבר ומתי לשתוק. יודעים לבחור את המילים. בלי להתאמץ, זה פשוט יוצא וזורם.

או קי. אני רוצה שתקחו את הדברים שאמרתי מול החלק, לעבודה האישית. אפילו אם לא תגיעו למה שאני אומר, אין כאן פשט אחד. כל אחד יכול למצוא כאן משהו שיוסיף לו ויעורר אותו. אני נותן רק פן אחד.

לשאת סתירה בשני חלקים מתנדנדים זה שונה מאד ממה ששייך לחיבור המאזן. כי מחלק זה אתה מתחיל לטעת דרך המורכבות את האיזון המתחיל. ואם הבנתו טובה ידע לטעת דרך מורכבות על מנת שכבר במלאכה טובה מתחילתה ידע לשמור על אשר מצמיח כדי לצמוח בעצמו.  

תנסו לחשוב בבית 'מה זה לטעת?'. ומה זה 'לטעת דרך מורכבות?'. ונדבר על זה בשיעור הבא.

אם ידע שיש מורכבות בכל דיוק זה לא רק לנקות מיותר, זה גם לתקן את הפיזור והסתירות. ומחזיר את כוחם של החלקים והשקט בם. אבל אם זה 'בערך דיוק', שמחה שחולפת – אז ידע שלא דייק כל כך.

שימו לב למושג 'לא דייק כל כך'. הרי דיוק הוא לא דבר מוחלט, אין דיוק מוחלט. דיוק הוא תמיד יחסי. יחסי למה? יחסי ליכולת שלך באותו רגע. זאת אומרת – מה זה דיוק אמיתי – שאתה עושה באמת את המיטב שלך באותו רגע, אבל באמת. אתה פועל הכי הכרתי שאתה יכול. 'לא דייק כל כך' - זה שלא עשית את המקסימום שאתה יכול. זה בסדר, זה לא נותן את התוצאה כמו דיוק באמת. השמחה תחלוף. אם דייקת באמת אז אתה רואה את הפידבק בסביבה, אתה מקבל תגובה.

הלימוד מאפשר לכם להבין הרבה חלקים, כמו שני חלקים נפרדים, מה שמוריד אינו משתייך למה שמעלה ומאזן. ואם הדיוק שונה ממה שעשיתם עד כה מורכב כי מתחילתו הוא משתתף באיזון. נקודת החיבור היא גם תוצאה. החומר מזמין אותך להתחבר להבנתך וגם לטוב ליבך כדי שתוכל לעשות מלאכה לא נגד עצמך.

מה היא מרמזת פה? היא מרמזת על נקודה מאד מעניינת. מה זה ה'מורכבות'? זה דיוק שבא מתוך איזון. האיזון בעצמו מדייק אותך.

היא אומרת 'נקודת החיבור היא גם תוצאה'. לפני כן היא אמרה לנו שהמלאכה עכשיו היא להחזיר את כוחם של החלקים והשקט שבהם.

פועל מתוך איזון

מה זה? הלב שלי רגוע, כח הנתינה שלו קיים. הרצון שלי הוא בטוב, הרצון להיטיב קיים. תזכרו שכוחם של החלקים נאמר לנו בחלק הראשון – הלב במהותו, חוזר לכוחו, חוזר לנתינתו. אם זה הלב ככה זה גם ההבנה, המחשבה והרצון – במהותם, חוזרים לכוחם, חוזרים לנתינתם. כשיש את החלקים בשקט פנימי זה מצב של איזון. מתי זה חוסר איזון? כשיש רעש פנימי. אם יש שקט פנימי זה מצב של איזון. ואז היא אומרת – אם אתה מחובר לאיזון – אתה פועל משם. זה לא לברר לך מה נכון או מה לא, הפעולה שלך תבוא משם. למשל – אנשים נשואים – יום עבודה מוציא אותך מהאיזון. אם אתה מודע לזה או לא, אנשים, נפגשים, פקקים, ועד שבסוף היום אתה לא זוכר מה זה איזון. לפני שאתה חוזר הבייתה, לפני שאתה חוזר למציאות שלך – תחזור לעצמך, תחזור לאיזון, זה משנה את החיים בבית. אתה פתאום בא ממקום של כח. אם אתה בא ממקום של התרוצצות אתה בא עייף ותשוש וחסר סבלנות – רק רוצה שישרתו אותך. קח תשתה כוס תה, תבין שמותר לך, תזכור שמותר לך. זה לא רק התיחומים בזמן אמת, אלא להיות נושא איזון באופן קבוע. נראה לי שלשם החלק רוצה להביא אותנו באופן קבוע. אחת הנקודות המרכזיות זה ההסתכלות – אם ההסתכלות היא נכונה – זה כמו המח של הדברים. השכל של הדברים – לפי איך שאתה מסתכל ככה אתה מבין וככה אתה רואה. בשביל להמחיש את זה קצת, לא נתעסק עם זה היום אלא רק לגעת.

ההתנחמדות המוגזמת

הרצון להיטיב זה לא להיות נחמד לכולם כל הזמן. היום הייתי ממש לא נחמד. מישהי התקשרה אלי לחפש שיעור לבעלה. זה כבר לא מדוייק. צריך שהוא יתקשר אחרת הוא יבוא רק בגללה. היא התחילה לטרטר אותי בשאלות. אמרתי לה: תחשבי לבד בראש את כל מה שאת שואלת אותי ותגיע למסקנה. לא הרגשתי טוב. הסגנון לא היה נכון והמילים לא היו יפות למרות שהמעשה היה נכון. משכתי את זה קצת מעבר. הייתי צריך לעשות את זה דקה או שניים קודם. אין ספק שכשרואים את זה אחר כך ומבינים את זה אחר כך כך – זה דיוק. זה 'הדיוק מלמד אותך לדייק.'

אז להתחבר להבנה זה דבר חשוב.

לא להרגיש כמו ילד

טבעי שהמצב יהיה כך. לא להרגיש כמו ילד. זה טבעי שיהיה כך. בנתיים יש להתקדם ולא לקרוא את החומר בקריאה רגילה. על מנת שתצמח אתה צריך את התשובה האישית. לא מערבוב עם ההורים. תתעורר ותבין את החלק שמדבר על התקרבות והסתכלות על המורכבות הנלמדת, אז מבינתך אתה תבנה. תוכל לבנות משקט מתחיל. שקט שלא מאפשר התנדנדות. ועל מה. על מקום אישי. כמו ילד. והרי אין לך מקום כשאתה נאבק.

זה היפך התפיסה שלנו. התפיסה שלנו שכשאני מתעקש אני מוכיח את מקומי בעולם. צועק אז יש לי עוד יותר מקום ומעליב תופס הרבה מקום. והתפיסה האמיתית היא שמי שיש לו מקום לא תופס מקום. לא צריך להתנגד כדי להרגיש כח. גם אם הוא חושב אחרת מהשני הוא לא צריך להגיד. אם אין לו מקום הוא חייב להגיד אני כאן ידידי ודעתי שונה. אם יש לו מקום אישי לא אכפת לו שלא יודעים את דעתו יש לו מקום אישי.

-          כשהיא מדברת על תפיסת מקום היא מדברת על הילד?

כן.

-          מתי הוא כן משתף את דעתו?

כשהוא יושב בחבורה של מתווכחים ורואה שאף אחד לא רוצה להקשיב הוא חושב שאם לא יאמר את דעתו יחשבו שלא היה שם. אבל זה חסר כל ערך. אבל כשיש ערך, כשרוצים להקשיב – אומרים. מקום אישי זה נכס, זה שקט וזה רוגע.

התשובה האישית שלך

יש כאן עוד דברים שצריך לשים לב אליהם. 'הלימוד לא בקריאה רגילה'. קריאה רגילה בדרך כלל זה או כמו שאתה קורא עיתון או כמו חומר לימוד אקדמאי, העיקר זה לזכור את התוכן ואין תשומת לב לכל מילה וכל פרט ומה זה אומר לי אישית, מה זה מדבר אלי, יותר שכל. פה היא אומרת 'צריך את התשובה האישית'. כשאתה קורא זה צריך לעורר בך שאלה ואתה צריך למצוא את התשובה האישית שלך.

-          זה האיזון?

בין היתר, דרך העבודה הזו אתה מגיע לאיזון. אתה מגלה מה חשוב.

היא מרמזת לכם עוד דבר. שהתשובה האישית היא לא כל כך פשוטה וברורה לכם. החשיבה שלנו מושפעת בעיקר מהחשיבה של ההורים שלנו. זאת אומרת – רוב הדעות שלנו והידיעות שלנו באו ממה ששמענו בבית. גם אם לא הסכמנו עם זה. יש עוד נקודה שלפעמים נמצאת אצל בני אדם, זה ערוצים שונים במח – פעם הוא חושב כמו אמא ופעם כמו אבא. הוא לא מודע לזה אבל זה יוצר אצלו חיכוכים פנימיים. בגלל שבבית היו חיכוכים אתה תופס כל פעם צד אחר, אתה מנסה להיות טוב כלפי אבא וטוב כלפי אמא. צריך לנקות את זה ולהרגיש מה זה אומר לך עלייך.

-          איך מזהים את זה?

דרך מלאכות. המלאכה גורמת למחשבה שלך לדבר דרך היד. כל עוד אתה חושב דרך המחשבה הרגילה זה מאד מעורבב לך. אם הייתי חוזר הבייתה ומלקה את עצמי על עניין מסויים זה היה כמו אבא שלי. אבל הייתי אומר לעצמי: "אבא כבר נפטרת, תשחרר אותי. זה לא חשיבה שלי דרך כל ההחמרות העצמיות. זה שחרר לי את זה." היא נותנת לכם רמז, הרבה מאד מהמחשבות שלנו זה דרך ההורים שלנו. חשיבה אישית קשורה למקום אישי, כי כשאין לי מקום אישי החשיבה שלי בעל כורחי מנסה לרצות את הסביבה וכשיש מקום אישי הסביבה תהיה מרוצה ממני כמו שאני ולא אצטרך להתאמץ על זה ולחשוב על זה.

סוף החלק

בואו נקרא עוד כמה שורות:

התקרבות, קשר, יחסי גומלין, איזון, נוכחות על מקומו. נאמר הכל והכל מוסבר, אז מדוע לא רשום דרל ההבנה. זה מפני שהסתכלתם מבעד למרכיב ששייך לעומס. החלקים הניתנים אמורים להשתתף ללמד על הנמצא כדי להשלים. עשיתם עבודה עד כה, מנקודה זו יש שינוי. נדרש מכם להיות הלומדים, הערים, המפעילים את ההבנה האישית, את הלב האישי, כדי שתמצא שקט. הבגרות מקבלת את המילים, כמו שהם, כי הם אומרות אמת.

אנחנו עד כאן קראנו היום. לא ביארתי לכם את החלקים יותר מדי כי חלק מהעניין הוא שתמצאו תשובה אישית. צריך להיות לומד, ער, מפעיל את ההבנה האישית. לא רק מול חלק, אלא ביום יום, לזכור שאתה לומד ער. אם תזכור את זה זה כבר משנה לך את החיים. כל דבר שקורה לך אתה לומד, תלמיד בחיים,לומד את החיים שלך מחדש. אדם הולך עם השאלה הזו בראש, הוא כל הזמן הולך עם השאלה הזו בראש – מה זה בא ללמד אותי? בכל התרחשות שקורת לו ביום. אחר כך תתחיל להתייחס לזה. אתה כבר מתייחס לזה ממקום גבוה. זה בדרך כלל מלמד אותנו גם עם החוץ וגם על הפנים.

שיהיה לכולנו בשורות טובות, שבת שלום, שקט ושלווה וגאולה שלימה תיכף ומיד ממש. לפני תשעה באב, לא רוצים לצום יותר.

שמים מברזל

חשבתי על זה: משה רבינו בסוף פרשת דברים אומר אם תתנהגו לא יפה - השמים שמעליכם יהפכו לברזל. הפשט הוא שאין ברכה של גשם וממילא פגיעה בחקלאות. אבל אולי הוא התכוון לכיפת ברזל. מי שלא מסתכל טוב במקום שמים הוא רואה 'כיפת ברזל' מי שלא קולט שיש פה ניסים - לא יודע מאיפה הוא מסתכל. מאתיים פגזים ביום ואין שריטה. זה לא 'מקרים' ו'סטטיסטיקה', אין סטטיסטיות כזו בעולם. קאסם אחד כזה עושה הרס עצום. הטיעונים של 'שטחים פתוחים' ו'שטחים סגורים' זה שטויות, יש יד שמכוונת את הטילים לאיפה שהם צריכים. אני בטוח שזה גם הפוך, תשאלו את הטייסים. לפני שלושים שנה, כשחזרתי בתשובה היה גל של טייסים שחזרו בתשובה. שמעתי אחד מהם מספר את אותו סיפור שגרם לו לחזור בתשובה: ראיתי בחוש שזה לא אנחנו, אם הייתי זורק אתה פצצות רק כדי לברוח מהמיג זה היה פוגע בדיוק. התהליך של האמונה מתעורר. אבל זה רק ההתחלה, יגיע המצב שאף אחד לא יחשוב שזה במקרה. זה צריך לקרות. יוזמה של התגלות הקדושה בגלוי.

בנתיים אנחנו לא סובלים, אזעקה זה קצת רעש באוזניים, זה לא נורא. הקול של האזעקה מעורר את הלב.

-          הסיבה שפעם היו תוקעים בשופר היא כי פעם ככה היו מפעילים אזעקה.

הכל למען האחדות

את הכל הקדוש ברוך הוא עושה בשביל דבר אחד – לחבר אותנו ולאחד אותנו. יש אנשים שגרים בבית אחד כבר עשרים שנה ולא מכירים אחד את השני, עכשיו במקלט הם נפגשים. זה מוציא את הזרות ומראה את החיבור. אני ברוך ה' עכשיו בפרדס חנה היו שלוש אזעקות, אני חלק ממה שעובר על עם ישראל בדרום. תארו לעצמכם מצב שבתל אביב יש מאה טילים ביום כמו שם. רק תארו את המצב. הייתם מוכנים שזה יהיה שנים, עד שמישהו יתעורר להפסיק את זה. בגלל שזה שם ורוב העם לא שם מעבירים את הזה. זה אחת הטעויות הגדולות שעשו. אבל משמים כל דבר בעיתו. ככה אומרים המקובלים – כל אומה וכל עם יש להם אתה שר שלהם מלמעלה. כמו 'כל אלוהי העמים' שנזכרים בכתובים. לכל אחד יש את האלוהים שלו שאחראי עליו שומר עליו מגן עליו עוזר לו, עד שהוא לא נחלש אי אפשר להחליש את העם. החלבן אומר אין להם כבר שמירה. ב'למעלה' הכל כבר גמור, אין לנו עם מי לריב שם, ניצחנו, צריך לראות את זה למטה. אני מאמין.

-          מי זה החלבן?

החלבן הוא הצדיק של הדור הזה שיש לו מחלבה בגבעתיים ובגלל זה קוראים לו החלבן. הוא צדיק מיוחד, לא נראה כמו צדיק, אלא כמו חלבן. קובע קסקט, בלי זקן, שרוול קצר.

-          מה זה 'האלוהים שלהם'?

כל עם יש לו שמירה מלמעלה, העולם הגשמי הוא רק גילוי של דברים רוחניים שקורים. לכל עם יש את המלאך שלו ששומר עליו, יש את התכונות שלו. ישמעאל – פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו. רואים את זה בכל העולם. אחד על השני. זה התכונה שלהם, זה המהות שלהם, יש מישהו עליהם שישארו ככה. שתהיה להם את היכולת לרצוח בלי להניד עפעף. תחשוב שזה לא פשוט, לי אין את היכולת הזו. כשהייתי בזמן גיוס, חשבתי לעצמי – האם אני יכול להרוג מישהו אפילו אם הוא בא להרוג אותי והרגשתי שאני לא יכול, אפילו אם אני עומד למות. בתמימות של גיל 18 ממש הרגשתי שאני לא יכול להיות חייל קרבי ולהרוג בנאדם. אבל הלכתי ולא הרגתי אף אחד. למרות שזה נראה אינסופי לכל דבר יש סוף, גם לסכסוך הזה יש סוף, אבל לא כמו שאנחנו חושבים. ברור שיהיה לזה סוף, יגיע הזמן, לא רחוק בעזרת ה', שנוכל לחיות כאן ולפתח את הצד הרוחני שלנו ולא רק לעסוק בהישרדות. יש לנו המון טוב להשפיע בעולם אנחנו רק צריכים שקט.

-          זה לא סוג של עזר כנגדו?

זה נכון, זה מצמיח את זה, אתה רואה טוב.

בא נראה מה למדנו?

תחילת החלק על דיוק

-          הדיוק מדייק את עצמו.

-          אני ראיתי כאן מבנה –

יש פה את הסדר הזה, אז בא ונתמצת אותו. מה זה דיוק ומה זה עיקר הדיוק?

דיוק זה בכל עניין ועניין. מה הדיוק שלו. בכל התרחשות וכל סיטואציה, בכל החלטה וכל עשייה יש את הדיוק שלה. מה זה עיעקר הדיוק? עיקר הדיוק זה שאתה רוצה לדייק. שאתה רוצה להצמד לדיוק. זה לא קשור דווקא לשעון, זה קפדנות. דיוק זה משהו פנימי שאתה רוצה לעשות משהו ולדעת שעשיתי נכון. השאלה הזו – האם דייקתי – זה עצם העניין. יש דיוק בעולם ואני רוצה להיות קרוב אליו.

-          אני מרגיש כמה זה מכביד לי על החיים, דווקא.

אתן לך כלל, כל פעם שאתה אומר דווקא זה לא שאלה נכונה. בשיעורים הראשונים תקשיב על שאתה תופס נכון. המושג דיוק ברוחני הוא לא מה שאנחנו מכירים במציאות הגשמית, זה מימד אחר. צריך להתרגל אליו. בכללות נקודת הדיוק זה להוציא את המיטב מכל מצב. מה רע לך עם זה?

-          שאתה יכול להתבלבל עם כל ה...

אתה יכול להתבלבל, אני לא מתבלבל. אני חושב מה אני יכול להוציא טוב ומוציא טוב. הבלבול הוא כשחושבים על מה שיצא לי רע.

מה שהיא אומרת פה זה שדווקא דרך זה שתבין אתה חלקים שנתנו, תכתוב אותם, תבין אותם, רק כשיש כתיבה ויישום, כשיש את החוויה של היישום יש את ההבנה. אנחנו כבר יודעים שההבנה היא לא בראש. אז כשאתה מבין את זה אתה יכול לראות את המורכבות של הלימוד.

יש המון מורכבות שאנחנו לא חפרנו בה עדיין ולא בדקנו אותה עדיין.

גם בחלק בעצמו דבר מורכב על דבר. יש רעיון של מורכבות שנמצאת בכל דבר ולא שמים לב. בכל חלק ההתחלה שלו היא מטרה להשגה, החלק השני שלו – גילוי מקומך מול זה. החלק השלישי הוא איך סוגרים את הפער. זו גם מורכבות וזה גם מובנה.

-          גם כל מילה בפני עצמה היא מורכבת

נכון, המילה 'המתנה' – אפשר לכתוב עליה ספר. מה זה אומר? עכשיו לחכות, איך לי סבלנות. לי זה אומר – זה המקום הכי טוב בעולם. המְתנה זה כמו המָתנה של החיים. בתחילת הלימוד חשבתי שהמתנה זה כמו חדר המתנה עם המון ז'ורנלים. אני בניתי לי חדר המתנה עם כל מיני משפטים של חלקים, לא להתערבב, קח מידת רוחק, אתה לא איפה שהייתה, זה כבר עם חיוך

-          חוש הומור הוא דרך של ריחוק מדוייק וחיובי.

המשך החלק.

לומד ממשקיף ומשתקף,

למד מה לעשות ומה לא לעשות,

יכול להבין ולבחור

וזו בשלות נפשית.

כאשר מוסבר חלק יותר בפשט ואפילו באיך לעשות –

הלומד חייב להיות נושא את החלק.

זאת אומרת – להיות רשום לפניו מבנה של אותו חלק,

שעליו יש עליו להוסיף.

-          איך שאני מבין את זה – בעזרת הרישום זה נהיה רשום בהכרה ואז אני יכול לבחור לפני העשייה. אני יכול לזהות לפני עשייה לאן זה יקח אותי ולאן זה יקח אותי ולבחור, להבין ולבחור זה הבשלות. ואז היא אומרת שהלומד חייב להיות נושא את החלק – החלקים שאנחנו לומדים. כשזה רשום וזה נהיה חלק ממני אז אני יכול להשתמש בו במציאות. במבנה הזה שהיא נותנת. ואז היא אומרת שעליו יש להוסיף – שזה כבר העמקה.

זה ראיית הדיוק שמביא אותך לראות מה ההשלמה. זה נכון, יפה אמרת. מה חסר עוד?

צריך להבין שכל מה שנמצא פה ומה שאנחנו קוראים הכל בתוך כדי לימוד וקריאת החומר לבד. משקיף ומשתקף זה אתה והחלק שאתה לומד. אתה משקיף והוא משקף לך. מה מתוך החלק אתה קורא ואתה רואה שזה נכון. יש לי את היכולות האלה וגם את החסימות האלה. צריך להרגיש בפנים את ההרגשה שזה  נכון. חלק מהמילה. אתה רושם את זה.

מה זה 'שיהיה רשום לפניו'?

למשל: הבנה, תוצאות, התקרבות, נוכחות דרך המתנה. זה סדר.

בכל חלק שלומד - מה ואיך לעשות:

יש את ה'מה?' - לא להתרגז יותר מדי במשך היום, זה – ה'מה?'.

'איך?' מידת רוחק, הכרת הטוב, רגש לקיום – אלף דברים יש לנו. אתה צריך ללכת עם ה'מה?' ועם ה'איך?', לא לחפש בארגז. זה צריך להיות איתך, אתה צריך לשאת את זה. ללכת עם זה.

-          זה מה שהיא מדברת בהמשך על לאסוף את הכלים.

גם יש לדעת, צריך להשקיע הרבה זמן בלימוד בבית. זה הכלי שדרכו מגיעות ההשגות. זה שאתה יושב וכותב אותו ועורך אותו, זה נותן לך אחר כך השגות. בהתפתחות רוחנית צריך יגיעה, אם מישהו יתן לך מדרגות רוחניות בלי יגיעה אל תאמין, זה אשליה, אין שם כלום. קרא לנו הלאה.

קודם תעבדו, תתנו אמון ביכולת האישית שלכם.

נכון שזו העמקה.

ואם מדובר במורכבות - מהם החלקים הנמצאים בחיבור אחד עם השני? מה הם מאפשרים?

איך להתחיל להפעיל את ההבנה המהותית כדי שתאפשר רישום, וממנו העשייה קלה, מפני שזה מובן לפניו.

אמרת שזה דורש יגיעה. צריך לעבוד שזה מה כל החלקים מאפשרים. החלק של הדיוק עם החלק של ההמתנה – מה אפשר להשיג משניהם יחד. לבדוק את זה ולרשום את זה. להוציא אותך רק מלקרוא ולהסתכל ואני והשכל שלי, לחפש את הטמון בתוך החלקים. מה זה טמון, זה לא קוראים את זה שם ולראות את זה פה ושם ואז  - התורה ענייה במקום אחד ועשירה במקום אחר. פתאום זה נהיה הרבה יותר ברור. שניהם ביחד.

אם אני אומר לך שיש מיליון דולר שבלב ההר. אתה תעבוד כמו חמור כדי להגיע. נכון שזה לא יראה לך יגיעה, אתה לא תגיע לזה בלי זה. אדרבה. אם אני לא מאמין שאני יכול להגיע לשם אני לא עובד. מה שנותן לי את היכולת לעבוד זה שאני מרגיש שאני יכול. רוב האנשים חושבים שזה קשה ולכן הם לא עובדים. והאמת שכל אחד יכול, יש לנו כוחות נפש אדירים. צריך רק לגלות אותם. תעבדו ותאמינו שהעבודה הזו תביא לכם פירות. היכולת האישית שלך, איפה היא? נמצאית בפנים ולא יוצאת אל האור. רק תוציא את החסימות וזה פתאום עולה. העניין הזה צריך לעלות איכשהו מתוך החלקים.

יש פה שאלה, שלא קיבלנו עליה תשובה – איך להתחיל להפעיל את ההבנה המהותית כדי שתאפשר רישום? יש למישהו תשובה על זה? מה זה אומר להפעיל הבנה מהותית?

-          לראות את היכולת שלי ליישם?

לקחת נקודה וליישם אותה.

-          להאמין שזה מאפשר רישום?

-          להבין את ההבנה של החשיבות של התיקון, להגדיל את הרצון לתקן, זה יותר קל להמשיך להיות מה שהייתי פעם.

אנחנו מכירים כבר שלמושג מהות אין לו הגדרה. אם אני רוצה להשיג משהו מהותי אני צריך להשתמש באיזשהו משל. תנסו להרחיב את התפיסה שלכם מה זה הבנה מהותית, תנסו להרגיש שאתם פועלים משם, אז תבינו את זה יותר, את רוב הדברים החשובים אי אפשר להסביר במילים.

-          יש זמן יותר מתאים להבנה מהותית?

אני חושב שהזמן הכי טוב זה הזמן שאתה רוצה להיות שם. כמו שהרבי מקוצק שאל את החסידים שלו איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, הם ענו לו כל מיני תשובות, בשמים, בכל מקום, אין מקום שהוא לא נמצא בו. הוא אמר: הקדוש ברוך הוא נמצא במקום שבו נותנים לו להכנס.

אז קרא לנו את הקטע הבא.

-          רגע מה זה 'נכון שזו העמקה'?

החלקים חוזרים על עצמם ולכן היא רוצה להדגיש, אני רוצה שתבין את המורכבות,  את ההשלמה של חלק לחלק, את היחסים השונים. היא אומרת – נכון שזו העמקה – כמו תעבדו. אל תתעצלו. כמו שאומר – אני רוצה שתעבדו, נכון ששמש וחם.

להבנה המעמיקה יש אפשרות של אי סתירה.

אם לא יסתור את הבנתו – העמיק.

ואומר שצריך להאמין בהעמקה.

נאמר שככל שתדייק יותר ויותר, מה משתחרר? - השקרי והנדמה.

והייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך לא לאחוז בחסימה.

מה תעשה כדי לשחרר אותה?

מה תעשה כדי לא להיות נושא סתירות?

איך תתכן ההתקרבות והקשר?

איך יהיה האיזון שלמדנו?

זה חלק שאוסף ומחזיר את כל החלקים שלמדנו עד כה.

בגלל זה נאמר לאסוף את הכלים.

זו מלאכה עם המון רצון להקשיב

ולהבין שזה נכון

ואז לעשות את המלאכה.

מה הרעיון של 'לא לסתור את הבנתו'?

-          אני רואה ומחליט שאני לא יכול לעשות את זה. אני יודע מה נכון ובוחר בלא נכון אני סותר את עצמך?

שתי רמות של הבנה מעמיקה

אז מה הרעיון שבהבנה המעמיקה אין סתירה – הבנה מעמיקה זה שזה לא רק מובן לי בראש או בלב, זה מובן לי בקישקע. אני לא יכול לפעול נגד זה. כמו שמובן לי שאני לא מכאיב לילדים שלי. זה ברור ומובן מאליו. זה הבנה שמשפיעה על הרצון, היא מחזיקה את הרצון במקום. אבל מה צריך? צריך להאמין בהעמקה.

אני אסביר את זה? תקשיב זה בשבילך, אתה לא בשיעור אבל מה שאתה יכול לקחת תיקח.

בהבנה רגילה אם מישהו מתנהג אלי לא יפה וצועק עלי אז אני בלי הבנה – אני מיד צועק עליו בחזרה. אם אני בהבנה אני אומר – הוא עצבני, אני לא נכנס לעצבים שלו. אני לא מגיב, נראה מה שיהיה, או שהוא ישתוק או שהוא יבוא בשקט ויגיד לא רוצה לריב. זה הבנה יותר מעמיקה מהקודמת. בהבנה מעמיקה יותר אני מתחשב בו, אני מבין שאני גם במצבים כאלה ואולי הוא צריך מילה טובה יותר. ואני מסכים. בהבנה מעמיקה ממש, ברגע שמתרחש דבר כזה אני יודע ומבין שזה בא להוציא ממני איכויות של טוב שלא ידעתי שיש בי. זה מה שנקרא הבנה מהותית מעמיקה. אבל אני צריך להאמין בזה, אני אני לא אוכן להבין שהתפקיד שלי זה לעשות טוב לא אוכל לעשות את זה. אם בנאדם לא מבין את זה ושואף לזה הוא לא יכול לחיות מהבנה מעמיקה.

ואהבת - כמוך

עכשיו תראו איזה יפה זה. בשביל שאני יהיה טוב לכל העולם צריך תנאי אחד ראשוני – שיהיה לי טוב. מי שמבואס וכואב לו הוא לא יכול להיות טוב, הוא מבואס מעצמו. השורה הבאה – הייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך. ואהבת לרעך כמוך – אתה צריך להיות טוב עם עצמך. מה זה אומר? לא לאחוז בחסימה. כולנו יודעים כמה זה לא טוב לאחוז, זה תמיד מחזיר אותנו רברס. חסימה זה כמו שחיברו לך רוגטקה לגב, נדמה לך שאתה הולך מזה אבל אתה אוחז, באיזשהו שלב זה מקפיץ אותך אחורה. זה אחד הדברים החשובים בקשר של האדם להיות טוב עם עצמו. זה מה שמפריע לי.

מה זה החסימה – אם אומרים לי ככה אני תמיד מגיב ככה. אני לא יכול למצוא את התגובה האמיתית. השתחררתי מזה אני יכול לגלות את ההבנות העמוקות שלי. אז שימו לב. יש פה סדרה של שאלות. אחרי שהיא אומרת תהיה טוב עם עצמך. זה לא לאחוז בחסימה. זה המורכבות של החלקים, מראה לכם איך דבר מסביר דבר מסביר דבר. זה לא משפטים באויר. מה תעשה כדי לשחרר אותה? מה תעשה כדי לשחרר את החסימה? שב בבית ותחשוב מה מפריע לך להיות טוב עם עצמך. אשתי מבקש ממני סנדביץ אני עושה לה גורמה. לעצמי אני מנגב פרוסה יבשה. תפרגן לעצמך בנקודות כאלה ואחרות. אם אני רגיל להיות טוב עם עצמי קל להיותפ פי כמה טובה לאחרים. איפה הסתירות? מה תזכיר לעצמך כדי לא ליפול? תאסוף את הכל, שיהיה מולך, שתזכור את זה, תחיה את זה, לא תסחוב עוד ארגז, זה עוד עומס.

אני רוצה שתענו בבית על השאלות האלה. מהי החסימה שאתה אוחז בה? מה תעשה כדי לשחרר אותה? עוד יותר בעומק – מה אתה יכול לעשות כדי למנוע סתירות באופן כללי. זה מחזיר אותנו לדיוק. אם אתה הולך עם מחשבה האם דייקתי זה כבר שם את הסתירות בצד. בעצם התשובה היא לאסוף את כל הכלים. לשחרר, לא להיות בסתירה. איך תתכן ההתקרבות והקשר, התקרבות למה, קשר למה? אלי ואל זולתי, זה הכל זולתי. כמה שאני קרוב לעצמי אני יכול להתקרב לזולת. מה מביא את ההתקרבות הזו, איך תתכן? ותנסו להסביר לי גם מה זה האיזון הזה שלמדנו, איזון בין מה למה? איזון איפה?

לימוד בקול

שימו לב שבסוף בסוף זו מלאכה עם המון רצון להקשיב ולהבין.

זאת אומרת – אם תפנו למלאכה עם רצון להקשיב ולהבין – איך מקשיבים ומבינים כשלומדים בבית – לומדים בקול. אני בטוח שאתם לא זוכרים את זה בקול. מקשיב למה שאתה אומר ואז אתה מבין. זה אחרת מאשר לקרוא עם העיניים. זה השגה אחרת לגמרי. מי שלומד תורה אני ממליץ לו לקרוא את הפסוקים בקול ולהקשיב לעצמו למה שהוא אומר, פתאום מתגלים לך דברים שלא ראית זה מסייע לך גם להבין דברים אצל השני, זה טבעי לך, אתה לא צריך לתחם כל הזמן, אתה מקשיב ומבין.

אפשר עוד הרבה לעשות אבל אני חושב שהיה נחמד מאד ללמוד קצת ביחד.