שמחה בחסרון, המהות והמורכבות

החסרון הוא כלי לשמחת הנתינה

היה שיעור של רב' חיים אתמול. הוא הגיע לבית הכנסת, לא בכוחותיו, אבל במצב רוח. הוא אמר שצריך לדבר ולהרבות את השמחה לפני שמגיע חודש תמוז וכל הבלגנים של ימי האבל. צריך לעורר את השמחה.

התחלת השמחה – פרשת חוקת.

הוא הסביר לנו קצת הסתכלות אחרת על העניין של פרה אדומה ומה זה 'חוק' בכלל, מה זה ה'חוקה' הזו? וגם, איך לקשר את זה לחיים שלנו, ליום יום? – אין לנו פרות אדומות מתרוצצות בשטח יותר מדי.

אני אתמצת – הוא הביא את העניין – חקיקה זה מקום של חסרון. כשאתה חוקק משהו בתוך משהו אתה יוצר חסרון בתוכו. הפרה אדומה לוקחים אותה ושורפים אותה עד שלא נשאר ממנה כלום, רק אפר. זה החסרון הכי חסרון. הוא דיבר באריכות מבעל הסולם, מגדולי המקובלים, הוא דיבר על העניין שאדם תופס את החסרון כדבר שלילי, או מה חסר לו או מה חסר בו. וכל דבר שהוא מגלה זה מוריד אותה, החסרונות, כביכול.

בעל הסולם אומר הפוך: החסרון זה הכלי לקבל את השפע, שאם אין את החסרון לא יהיה את השפע. כמו שאנחנו רואים את הגשמיות, כשאדם רעב ויש לו חסרון גדול לאוכל הוא מתענג מהאכילה, אבל אם הוא שבע הוא לא יכול לאכול כלום. (אולי חוץ מחמין J.) החסרון הוא טוב בעצמו, הוא הרצון, הוא נותן לך את החיות. ההסתכלות של האדם צריכה להשתנות במקום הזה. לראות את החסרונות שלו כאמצעי לתוספת שפע. אם נגיד יש לי חסרון בי, לדוגמא אני כעסן ואני קמצן, אני מגלה את החסרון הזה ואני מתקן אותו נהיה לי כלי לשפע כי הכעס כל הזמן עצר אותי מלשמוח. גם בגשמיות כשלאדם יש השתוקקות גדולה למשהו והוא משיג אותו יש לו חוויה, ואם זה ככה וככה הוא לא נהנה מזה. אבל בגשמיות התענוג הוא בר חלוף. אתה אוכל את האוכל הכי טוב אבל מה נשאר מזה אחרי חצי שעה. אבל אם עשית משהו טוב, האכלת מישהו – הוא כבר הלך הבייתה אבל אתה עדיין מרגיש טוב.

השאלה מה אתה מתייחס – לחסרון, או לחסרון שבסביבה ולכח הנתינה שבך?

בכל אדם יש חסרון ושפע, אנחנו רגילים שהתענוג בא לנו דרך ה'לקבל'. אם יש אוכל על השולחן ואני אוכל אותו אז טוב לי. אבל התענוג שבא  מלקבל זה 'טומאת מת'. פרה אדומה מטהרת את הטמאים. זה לא אומר לא להנות, זה אומר להנות במקום ובמידה. בשולחן שבת להביא בשר טוב ויין משובח, זה לא אני אלא השולחן ערוך, סעודת מצווה וסעודת חתונה, יש הרבה מקומות להנות מהאוכל. אבל ביום יום צריך לחשוב מה יעשה אותי בריא, מה יתן לי כח, מה יתן לי כח לחיות ולעשות דברים טובים, אז אתה אוכל קצת לשם שמים. אם אתה מחפש רק תענוגות באוכל - אז אתה מחפש רק דברים טובים.

אומר החלבן – בשביל להבין את פרה אדומה צריך להבין מה זה שמחה. הוא מביא שמה את העניין של שמחה לעתיד לבוא, אז ימלא שחוק פינו ולא עכשיו, שמחה בארץ ישראל ולא בגלות, יש עבודה מיראה ויש מאהבה ויש משמחה, הוא מביא כל מיני קטעים מהזוהר וכו' שסותרים זה את זה. השאלה היא למה זה משתנה ממקור למקור – התשובה היא שהעקרונות נשארים כל הזמן, אבל השינויים תלויים בגורמים אחרים: האם זה בארץ או בחו"ל? וכדומה, או במצבים שונים של האדם.

אבל לאן אני הולך? שמחה לא מייצרים, שמחה זה תוצאה של הקשר של האדם עם נשמתו – זה תמצית השיחה היום.

-          ש: אתה מתכוון לשמחה אמתית?

שמחת הנשמה והאחדות

הוא מדבר על שמחה, ואני חושב שזה לא השמחה שאנחנו מגדירים בתור שמחה ואני אגיד גם למה. שמחה צריך להיות מצב טבעי אצל האדם. אם הוא מחובר אל נשמתו – הוא יהיה שמח ותפרוץ ממנו שמחה. כשאנחנו אוספים חברים ומנגנים כמה שירים אנחנו שותים קצת ואז מעוררים קצת את הנשמה וזוכים לשמחה. אבל לעומת זאת אדם יכול להיות בשום מקום ואיזה נוף או איזה משהו קורה לו ובלי סיבה פתאום הוא מאושר כי הנשמה מאירה בו והוא מתמזג עם המציאות. סוד השמחה היא באחדות – אתה מתמזג עם משהו. ככה זה בזוגיות, כל עוד שזוג, לכל אחד יש לו אינטרס אחר – אז יהיה חסר שמחה בבית. כשיש אחדות – זה לא אומר שצריך לחשוב אותו דבר ולעשות אותו דבר – אבל יש הסכמה ואין מאבק על המקום האישי של כל אחד, אז יש חיבור ויש שמחה בבית. אפילו בקצת.

חפץ החסד – התקרבות למקור נשמה בבינה

הקשר של האדם עם הנשמה זה בא דרך השפעה, דרך מעשים טובים. יש פה דבר עמוק להבין אולי. שורש הנשמות לנו נקרא ספירת הבינה, משם נחצבו הנשמות. בינה במהות שלה נקראית חפץ חסד. היא רוצה חסדים. בכל אחד מאתנו טבוע, יש לכל אחד מאיתנו נשמה שמאירה מאיזשהו מרחק על הראש שלנו, תלוי באדם יש אנשים שהיא בתוך הראש ויש אנשים שהיא בתוך הלב אבל יש לכולם הארה מזה. זה מה שאנחנו קוראים בחלקים 'המהות' זה ההתקרבות לנשמה שלנו שהוא רוצה רק טוב.

-          מה זה מהות?

מהות זה נקודת האמת – כשאדם יודע ויכול להודות בפה מלא: הייתי אמיתי עם עצמי ועם ההתרחשות במציאות.

-          ואיך אני אדע?

לאט לאט, אם תתבונן תראה שזה לא כל כך קשה, אם תתבונן מיד תראה. מראש הוא יודע שהוא מזייף, אל אם כן הוא בהצדקה. בכל מערכות היחסים יש זיופים, יש משחקים מוסכמים בין איש ואשה וזה הכל זיוף, בין הורים וילדים, בין חברים. מי שחושב שאין לו סימן שהוא לא התחיל להסתכל.

-          אתה יכול לתת דוגמא?

רוב השיחות שלנו בבית היא שיחות של מה בכך, אשתך מדברת איתך ואתה לא מקשיב והיא יודעת שאתה לא מקשיב ורק עושה את עצמך מקשיב והיא יודעת שזה בסדר. זה נכון גם עם אנשים – בנאדם אומר לך 'וואלה, וואלה', אבל הוא לא מקשיב. זה משחק מוסכם. יש המון כאלה. 'מה העניינים? או מה קורה?'

המהות אצל ילדים

-          תינוקות נמצאים במהות?

הם נולדים קרובים למהות, אבל לאט לאט מלמדים אותם איך מתרחקים מהמהות. אל תגיד לי דברים כאלה, זה הדבר שהכי כואב לי. לראות איך ילדים קטנים נהיים מבוגרים קטנים. הבן שלי דיבר איתי – אמר מה אני אעשה איתה? היא מתחצפת אלי! – אמרתי לו: אתה חושב שיש משהו שהיא המציאה, תתחיל לבדוק, אם היא מרגישה ככה. לא נלחמתי בך מאז שנולדת. רצית ללמוד ללמדת רצית להתעצל התעצלת, תן לה לעשות מה שהיא רוצה, מה אתה יושב לה על הוריד?

-          זה לא נכון תמיד להאשים את ההורים, יש השפעה גדולה של הסביבה על הילד.

ההשפעה של הסביבה היא מזערית, אם הבית באמת בונה. אז הילד חסין מפני הסביבה. ילד שיש לו בטחון עצמי, ההורים שלו שמחים ומשדרים רוגע ולא מתחים וריבים אז יש לו בטחון עצמי והוא לא מושפע מן הסביבה כמו ילד אחר, הוא ייקח מהם רק דברים חיוביים, הוא יודע להבחין בין נכון ללא נכון ובין אמיתי לשקרי, כי לא משקרים אותו בבית.

כמה פעמים הורה אומר לילד שלו – 'עוד רגע' ולא חוזר עוד רגע. זה לא שקר? לכולנו יש זכרון כזה בצורה כזו או אחרת.

הרצון להיטיב – איך זה נראה בפועל?

זאת אומרת, הדיוק הוא בכל הענפים בחיים. אם היינו באים בנקודה הזו שדיברתי עליה, שלהתקרב לנשמה דרך השפעה, אז בכל התרחשות שהיא, ביני לבין מי שלא יהיה הייתי חושב 'מה אני יכול להוסיף למצב?' זה כל ההסתכלות שלי. אין לי איזה אגו שמישהו יכול לרמוס אותו. יש לי רצון שהמצב יהיה יותר טוב, בכל מקום שהוא.

גם אם יש תור ארוך, גם אם לא חושב 'מה יהיה כבר עם התור הזה?'. אם יש אנשים עצבניים בתור ארוך אני אתחיל לדבר איתם כדי שלא יהיו בלחץ, תוך דקות יהיה שם אווירה אחרת. אם אתה מגיע עם המקום הזה וההסתכלות הזו - זה משפיע.

זה הכלי שמקבל את האור של הנשמה. כי אמרנו מה זה הכלי? – חסרון. אם אני מסתכל סביב ורואה את חסרונותיהם של כל הבריות סביבי – כל הזמן יש לי את הצורך הזה. בכל תנועה שלי יש מישהו שצריך משהו. לפעמים זה אני, הלל הזקן אומר 'אני עושה חסד עם העלובה'. אבל העולם מלא אנשים שחסר שמחה. הדבר שהכי חסר בעולם זה שמחה – בטח אם אתה בא עם הצרות שלך אתה מוריד את כולם עוד יותר, אבל מאד חשוב, אם אתה מחובר לשמחה הפנימית שלך, ורואה את היש. אם הוא רק משנה את ההסתכלות שלו זה לא כל כך קשה, לא לראות את החסרונות כדבר רע.

חסרונות גשמיים ושפע נשמתי

חסרונות גשמיים צריך לברר מה באמת חסר לך. רוב הזמן זה חסרונות שווא, למרות כל השלטים והפרסומות מסביב, אם אתה מחובר לרצון הפנימי שלך לא חסר לך כלום. אתה בודק את זה – זה באמת חסר לי? אתה לא רוצה להרגיש חסר.

כל הזמן השדה מלא. אני אומר לכם דבר תנסו אפילו לבדוק אותי, זה לא פשוט אבל זה יסוד גדול, זה מציאה. כל אדם יש בו משהו שהוא יכול לתת שכשהוא נותן ממנו לא חסר לו כלום. הוא רק מתמלא מזה, כל אדם. זה תלוי כל אדם משורש נשמתו, לא נכנס לזה היום, אולי בשיעורים הבאים. אבל אם אדם מחפש את זה באמת, מחפש את הכישרונות שלו והיכולות שלו ורואה את כל מה שיש לו בחיים, רואה איפה יש מישהו שחסר לו את זה ואני יכול לתת לו. את יודעת לעשות עוגה – זה מצויין, יש מישהי בשכונה שצריכה עוגה לשבת. המטרה היא לתת למישהו חצי שעה בשבוע, כדי לתרגל את הנתינה. אתה יכול ללמד מישהו לעשות שיעורים / לנגן / לרפא.

-          זה צריך להיות דווקא לאדם זר או אפשר גם בתוך המשפחה?

אני מדבר על זר כי משפחה כבר יש לי אינטרס. חבר זה טוב. היה לי שנה כי כל שבוע הייתי פוגש את צח לחצי שעה, זה ממש היה חוויה רוחנית, לא הייתי עושה שם כלום, רק שומע את הצרות שלו, אבל הייתי יוצא וזה היה מרומם אותו. אבל זה לא קל למצוא את החצי שעה הזו, תמיד היה לי סידורים ותירוצים. תנסו לחודש, חצי שעה בשבוע ארבע פעמים. לא תפסידו מזה.

-          זה צריך להיות אותו אדם?

באופן כללי לא אבל באופן נקודתי כן כי יש התקשרות שמעבר.

-          איך יודעים אם משהו הוא חסרון שווא?

את הברור הזה אי אפשר שאני אעשה בשבילך – ימימה אומרת משפט קצר וקולע: לכל כל מה שאתה רוצה אתה צריך, ולא כל מה שאתה צריך אתה צריך עכשיו.

אתם יודעים כמה פעמים רציתי טלפון יותר מתקדם? שיהיה לי מול העיניים, המון סיבות היה לי לחפש כאלה דברים... אבל באמת אני לא צריך, זה רק יתקע אותי. בקיצור, אני אגיד לך את זה וזה דעתי, 99% מהדברים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים אנחנו לא צריכים. הרגעים המאושרים שלי בחיים, הימים המאושרים שלי היו בכמה הזדמנויות שאני זוכר עכשיו שניים. אחד שעשיתי קמפינג על נחל עמוד וחייתי מהפירות ומהמים שהיו שם שבועיים והייתי מאושר, לא חסר לי כלום. והיה לי איזה תקופה שחייתי מהאיים הקנריים ולא היה לכלום הייתי עובד עם הדייגים ודג דגים ומחליף אותם בתמורה. הייתי בסבבה לגמרי ולא היה חסר לי כלום.

-          אבל תודה שעם ילדים זה לא הולך, ההסתפקות הזו והוויתור הכללי הזה.

אני מודה שילדים ברגנו אותי ברמה. אני פגשתי את הילדים של הצדיק של פרדס חנה, הוא הרב יהודה כהן, יש לו חבורת בנים, כולם צדיקים, כולם כמו אבא שלהם. אמרתי להם, כשישבנו ביחד בשבעה שאלתי איך עושים את זה? הם אמרו – אבא שלנו לא גידל אותנו על מותרות אלא 'מה העבודה של יהודי בעולם?' על זה הם גדלו מגיל 3. בשבת הם קיבלו קרטיב. זה מותרות? זה שבת. אנחנו לא מבינים את זה מספיק, כמה היסח הדעת זה כל המותרות ואם זה קיים אז למה שאני לא אצטרך את זה. אבל אי אפשר לעשות את המלחמה עם כל העולם אז אני אומר לכם, הדרך הקצרה היא לעבור למקום של נתינה, להתקרב לנשמה דרך המקום של נתינה ומעשים טובים וכל מה שאנחנו לומדים פה. החיבור לבינה מביא את זה.

מה זה 'המהות'?

-          עוד קצת על מהות, איפה היא באה לידי ביטוי, איך אתה מגדיר אותה.

אתה שואל הרבה, כי אין לנו באמת שום תפיסה והשגה במהות, אבל מה שאין לנו השגה בו אי אפשר להגדיר אותו במילים. אני יכול לך – אין לי שום דרך להסביר לך את המהות של הטעם, אני לא יכול להגדיר לך את הטעם של האגס, אבל אני מרגיש את זה. גם במהות, כשהטוב במחשבה, ברגש, במשקפיים של טוב, ככל שאתה מגיע לשם יותר, אתה יכול לפעול משם. המהות היא רוצה תמיד רק טוב. יש עוד הגדרה בחלקים של ימימה – הלב בפיתחתו חוזר למהותו חוזר לכוחו חוזר לשמחתו חוזר לנתינתו. הקשר של המהות הוא מקום שהנתינה היא טבעית לו

-          מה ההבדל בין ה'מהות' ל'הכרה'?

ההכרה היא החלק שבתוך המחשבה שמחבר אותנו למהות.

-          אז כל החלקים של ימימה הם חלקים הכרתיים שנועדו לחבר אותנו למהות?

וודאי.

בואו נקרא קצת, אנחנו מתחילים חלק שבחרתי אותו באקראי אבל הוא המשך טבעי לחלק הקודם וקוראים לזה 'הדיוק',

עיקר הדיוק שמאפשר בקלות דיוק ושחרור - אם תבינו את החלקים שנתנו.

לפי ההבנה – כך התוצאות, של התקרבותו לעצמו.

נוכחות, דרך המתנה, ואז יסתכל על מורכבות דרכה תוכל לתקן.

ויש כאן הרבה מורכבות.

אני רוצה שתשימו לב למילה מורכבות ולשיעור הבא תסבירו לי מה היא אומרת, כי מורכבת מאד וכוללת הרבה נושאים, ותנסו לחשוב על מורכבות, מה אתם כבר מכירים מזה. יש פה כבר במשפט הזה מורכבות, כי יש פה 'לפי ההבנה וכו' ואח"כ יש את האמצעים 'נוכחות דרך המתנה' זה מבנה אתה קורא אתה ממתין מולו – זה מבנה, אתה ממתין. זה מורכבות. מורכבות זה סדר הפעולות שאנחנו עושים – צפייה, זיהוי המתנה, חיבור הקשבה, רגש, דיבור עם הלב, חייב להיות בסדר מסויים: זה רוכב על זה וזה רוכב על זה. כמו הספירות וכמו עץ החיים. אני הולך לעשות את זה מלאכה בכל החלקים שכתוב מורכבות כי זה מילה שנושאת בתוכה המון, צריך לדעת מה זה.

לומד ממשקיף ומשתקף,

למד מה לעשות ומה לא לעשות,

יכול להבין ולבחור

וזו בשלות נפשית.

כאשר מוסבר חלק יותר בפשט ואפילו באיך לעשות –

הלומד חייב להיות נושא את החלק.

זאת אומרת – להיות רשום לפניו מבנה של אותו חלק,

שעליו יש עליו להוסיף.

מה היא אומרת בתמצות – אני אחזור על זה שבוע הבא – אם היא אומרת לכם משהו שצריך לעשות – תעשו, זה לא תיאוריה. רשמת, הבנת, ועכשיו זה בתוכך, אתה נושא את החלק, תרשום להתחיל להתבונן, מעצם זה שרשמתי -  מתחיל להתרחש בי ההתסכלות הזו. זה לא לצלם משהו שמישהו כתב, בעצם הרישום ובעצם הרצון שלך והעשייה הזאת זה הכלי. אם אתה עושה את זה אתה אומר זה חסר לי ויש לי כלי. יגיעה זה תמיד כדי למלא חסרון. למה מתייגעים? כדי להביא מילוי. היגיעה פה זה הכתיבה בבית – אתה עושה אותה אתה מקבל שפע. הכתיבה היא סוג של חקיקה.

קודם תעבדו, תתנו אמון ביכולת האישית שלכם.

נכון שזו העמקה.

ואם מדובר במורכבות - מהם החלקים הנמצאים בחיבור אחד עם השני? מה הם מאפשרים?

איך להתחיל להפעיל את ההבנה המהותית כדי שתאפשר רישום, וממנו העשייה קלה, מפני שזה מובן לפניו.

שמתם לב מה היא אומרת? היא אומרת שברגע שאנחנו מפעילים את ההבנה המהותית – והיא גם מרמזת לך מה זה הבנה מהותית – ההבנה של המורכבות, מתוך ההבנה המהותית שתאפשר רישום ואז אתה רושם את ההבנה שלך. בכללות הבנה מהותית זה הבנה שתופסת את המכלול ותופסת את עצמי ולא רואה רק את עצמי או רק את השני אלא רואה כל הזמן את המכלול. מתוך ההתבוננות הזו – משם אני מבין. כמו שאמרנו – זה הסתכלות בינתית. בפשטות מה זה – שאני מתבונן על הדברים, אני לא רק מסתכל עליהם ורואה אותם. בשביל להתבונן אני צריך קצת לקחת צעד אחורה ולהתבונן ואז יותר קל לבחור מה אני צריך לעשות שם זה מוציא את האגו מהתמונה. תנסו, אתם מסוגלים אני רק נותן לכם את זה במוחשי.

להבנה המעמיקה יש אפשרות של אי סתירה.

אם לא יסתור את הבנתו – העמיק.

ואומר שצריך להאמין בהעמקה.

נאמר שככל שתדייק יותר ויותר, מה משתחרר? - השקרי והנדמה.

צריך שני דברים להבין פה, יש הרבה אבל אני רק בשניים נוגע. אחד זה המשפט שצריך להאמין בהעמקה. מה זה ההעמקה הזו? זה כל מה שדיברנו בתחילת השיעור, זה ההבנה שהעבודה היא בהשפעה. שהחיבור שלי עם הנשמה הוא דרך נתינה. צריך להאמין בזה, כי זה הראייה בהעמקה. אם לא מאמינים בזה - אי אפשר ליישם את זה. כשאני אומר לך ש'הדבר הכי טוב בעולם בשבילך זה שתיתן' - זה העמקה. הסתכלות שטחית חושבת כל מה שאני נותן אז יש לי פחות. סיפרתי לכם על הגזבר של הקיסר שהוא גונב, הקיסר לא האמין ואמר כל אחד יעשה הצהרת הון ואמר לגזבר אני אגיש לך תוך רגע – אם תתפוס ששקרתי תקח הכל, אבל את זה לא תקח כי את זה נתתי צדקה.

והייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך לא לאחוז בחסימה.

מה תעשה כדי לשחרר אותה?

מה תעשה כדי לא להיות נושא סתירות?

איך תתכן ההתקרבות והקשר?

איך יהיה האיזון שלמדנו?

זה חלק שאוסף ומחזיר את כל החלקים שלמדנו עד כה.

בגלל זה נאמר לאסוף את הכלים.

זו מלאכה עם המון רצון להקשיב.

ולהבין שזה נכון ואז לעשות את המלאכה.