שמים מברזל

חשבתי על זה: משה רבינו בסוף פרשת דברים אומר אם תתנהגו לא יפה - השמים שמעליכם יהפכו לברזל. הפשט הוא שאין ברכה של גשם וממילא פגיעה בחקלאות. אבל אולי הוא התכוון לכיפת ברזל. מי שלא מסתכל טוב במקום שמים הוא רואה 'כיפת ברזל' מי שלא קולט שיש פה ניסים - לא יודע מאיפה הוא מסתכל. מאתיים פגזים ביום ואין שריטה. זה לא 'מקרים' ו'סטטיסטיקה', אין סטטיסטיות כזו בעולם. קאסם אחד כזה עושה הרס עצום. הטיעונים של 'שטחים פתוחים' ו'שטחים סגורים' זה שטויות, יש יד שמכוונת את הטילים לאיפה שהם צריכים. אני בטוח שזה גם הפוך, תשאלו את הטייסים. לפני שלושים שנה, כשחזרתי בתשובה היה גל של טייסים שחזרו בתשובה. שמעתי אחד מהם מספר את אותו סיפור שגרם לו לחזור בתשובה: ראיתי בחוש שזה לא אנחנו, אם הייתי זורק אתה פצצות רק כדי לברוח מהמיג זה היה פוגע בדיוק. התהליך של האמונה מתעורר. אבל זה רק ההתחלה, יגיע המצב שאף אחד לא יחשוב שזה במקרה. זה צריך לקרות. יוזמה של התגלות הקדושה בגלוי.

בנתיים אנחנו לא סובלים, אזעקה זה קצת רעש באוזניים, זה לא נורא. הקול של האזעקה מעורר את הלב.

-          הסיבה שפעם היו תוקעים בשופר היא כי פעם ככה היו מפעילים אזעקה.

הכל למען האחדות

את הכל הקדוש ברוך הוא עושה בשביל דבר אחד – לחבר אותנו ולאחד אותנו. יש אנשים שגרים בבית אחד כבר עשרים שנה ולא מכירים אחד את השני, עכשיו במקלט הם נפגשים. זה מוציא את הזרות ומראה את החיבור. אני ברוך ה' עכשיו בפרדס חנה היו שלוש אזעקות, אני חלק ממה שעובר על עם ישראל בדרום. תארו לעצמכם מצב שבתל אביב יש מאה טילים ביום כמו שם. רק תארו את המצב. הייתם מוכנים שזה יהיה שנים, עד שמישהו יתעורר להפסיק את זה. בגלל שזה שם ורוב העם לא שם מעבירים את הזה. זה אחת הטעויות הגדולות שעשו. אבל משמים כל דבר בעיתו. ככה אומרים המקובלים – כל אומה וכל עם יש להם אתה שר שלהם מלמעלה. כמו 'כל אלוהי העמים' שנזכרים בכתובים. לכל אחד יש את האלוהים שלו שאחראי עליו שומר עליו מגן עליו עוזר לו, עד שהוא לא נחלש אי אפשר להחליש את העם. החלבן אומר אין להם כבר שמירה. ב'למעלה' הכל כבר גמור, אין לנו עם מי לריב שם, ניצחנו, צריך לראות את זה למטה. אני מאמין.

-          מי זה החלבן?

החלבן הוא הצדיק של הדור הזה שיש לו מחלבה בגבעתיים ובגלל זה קוראים לו החלבן. הוא צדיק מיוחד, לא נראה כמו צדיק, אלא כמו חלבן. קובע קסקט, בלי זקן, שרוול קצר.

-          מה זה 'האלוהים שלהם'?

כל עם יש לו שמירה מלמעלה, העולם הגשמי הוא רק גילוי של דברים רוחניים שקורים. לכל עם יש את המלאך שלו ששומר עליו, יש את התכונות שלו. ישמעאל – פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו. רואים את זה בכל העולם. אחד על השני. זה התכונה שלהם, זה המהות שלהם, יש מישהו עליהם שישארו ככה. שתהיה להם את היכולת לרצוח בלי להניד עפעף. תחשוב שזה לא פשוט, לי אין את היכולת הזו. כשהייתי בזמן גיוס, חשבתי לעצמי – האם אני יכול להרוג מישהו אפילו אם הוא בא להרוג אותי והרגשתי שאני לא יכול, אפילו אם אני עומד למות. בתמימות של גיל 18 ממש הרגשתי שאני לא יכול להיות חייל קרבי ולהרוג בנאדם. אבל הלכתי ולא הרגתי אף אחד. למרות שזה נראה אינסופי לכל דבר יש סוף, גם לסכסוך הזה יש סוף, אבל לא כמו שאנחנו חושבים. ברור שיהיה לזה סוף, יגיע הזמן, לא רחוק בעזרת ה', שנוכל לחיות כאן ולפתח את הצד הרוחני שלנו ולא רק לעסוק בהישרדות. יש לנו המון טוב להשפיע בעולם אנחנו רק צריכים שקט.

-          זה לא סוג של עזר כנגדו?

זה נכון, זה מצמיח את זה, אתה רואה טוב.

בא נראה מה למדנו?

תחילת החלק על דיוק

-          הדיוק מדייק את עצמו.

-          אני ראיתי כאן מבנה –

יש פה את הסדר הזה, אז בא ונתמצת אותו. מה זה דיוק ומה זה עיקר הדיוק?

דיוק זה בכל עניין ועניין. מה הדיוק שלו. בכל התרחשות וכל סיטואציה, בכל החלטה וכל עשייה יש את הדיוק שלה. מה זה עיעקר הדיוק? עיקר הדיוק זה שאתה רוצה לדייק. שאתה רוצה להצמד לדיוק. זה לא קשור דווקא לשעון, זה קפדנות. דיוק זה משהו פנימי שאתה רוצה לעשות משהו ולדעת שעשיתי נכון. השאלה הזו – האם דייקתי – זה עצם העניין. יש דיוק בעולם ואני רוצה להיות קרוב אליו.

-          אני מרגיש כמה זה מכביד לי על החיים, דווקא.

אתן לך כלל, כל פעם שאתה אומר דווקא זה לא שאלה נכונה. בשיעורים הראשונים תקשיב על שאתה תופס נכון. המושג דיוק ברוחני הוא לא מה שאנחנו מכירים במציאות הגשמית, זה מימד אחר. צריך להתרגל אליו. בכללות נקודת הדיוק זה להוציא את המיטב מכל מצב. מה רע לך עם זה?

-          שאתה יכול להתבלבל עם כל ה...

אתה יכול להתבלבל, אני לא מתבלבל. אני חושב מה אני יכול להוציא טוב ומוציא טוב. הבלבול הוא כשחושבים על מה שיצא לי רע.

מה שהיא אומרת פה זה שדווקא דרך זה שתבין אתה חלקים שנתנו, תכתוב אותם, תבין אותם, רק כשיש כתיבה ויישום, כשיש את החוויה של היישום יש את ההבנה. אנחנו כבר יודעים שההבנה היא לא בראש. אז כשאתה מבין את זה אתה יכול לראות את המורכבות של הלימוד.

יש המון מורכבות שאנחנו לא חפרנו בה עדיין ולא בדקנו אותה עדיין.

גם בחלק בעצמו דבר מורכב על דבר. יש רעיון של מורכבות שנמצאת בכל דבר ולא שמים לב. בכל חלק ההתחלה שלו היא מטרה להשגה, החלק השני שלו – גילוי מקומך מול זה. החלק השלישי הוא איך סוגרים את הפער. זו גם מורכבות וזה גם מובנה.

-          גם כל מילה בפני עצמה היא מורכבת

נכון, המילה 'המתנה' – אפשר לכתוב עליה ספר. מה זה אומר? עכשיו לחכות, איך לי סבלנות. לי זה אומר – זה המקום הכי טוב בעולם. המְתנה זה כמו המָתנה של החיים. בתחילת הלימוד חשבתי שהמתנה זה כמו חדר המתנה עם המון ז'ורנלים. אני בניתי לי חדר המתנה עם כל מיני משפטים של חלקים, לא להתערבב, קח מידת רוחק, אתה לא איפה שהייתה, זה כבר עם חיוך

-          חוש הומור הוא דרך של ריחוק מדוייק וחיובי.

המשך החלק.

לומד ממשקיף ומשתקף,

למד מה לעשות ומה לא לעשות,

יכול להבין ולבחור

וזו בשלות נפשית.

כאשר מוסבר חלק יותר בפשט ואפילו באיך לעשות –

הלומד חייב להיות נושא את החלק.

זאת אומרת – להיות רשום לפניו מבנה של אותו חלק,

שעליו יש עליו להוסיף.

-          איך שאני מבין את זה – בעזרת הרישום זה נהיה רשום בהכרה ואז אני יכול לבחור לפני העשייה. אני יכול לזהות לפני עשייה לאן זה יקח אותי ולאן זה יקח אותי ולבחור, להבין ולבחור זה הבשלות. ואז היא אומרת שהלומד חייב להיות נושא את החלק – החלקים שאנחנו לומדים. כשזה רשום וזה נהיה חלק ממני אז אני יכול להשתמש בו במציאות. במבנה הזה שהיא נותנת. ואז היא אומרת שעליו יש להוסיף – שזה כבר העמקה.

זה ראיית הדיוק שמביא אותך לראות מה ההשלמה. זה נכון, יפה אמרת. מה חסר עוד?

צריך להבין שכל מה שנמצא פה ומה שאנחנו קוראים הכל בתוך כדי לימוד וקריאת החומר לבד. משקיף ומשתקף זה אתה והחלק שאתה לומד. אתה משקיף והוא משקף לך. מה מתוך החלק אתה קורא ואתה רואה שזה נכון. יש לי את היכולות האלה וגם את החסימות האלה. צריך להרגיש בפנים את ההרגשה שזה  נכון. חלק מהמילה. אתה רושם את זה.

מה זה 'שיהיה רשום לפניו'?

למשל: הבנה, תוצאות, התקרבות, נוכחות דרך המתנה. זה סדר.

בכל חלק שלומד - מה ואיך לעשות:

יש את ה'מה?' - לא להתרגז יותר מדי במשך היום, זה – ה'מה?'.

'איך?' מידת רוחק, הכרת הטוב, רגש לקיום – אלף דברים יש לנו. אתה צריך ללכת עם ה'מה?' ועם ה'איך?', לא לחפש בארגז. זה צריך להיות איתך, אתה צריך לשאת את זה. ללכת עם זה.

-          זה מה שהיא מדברת בהמשך על לאסוף את הכלים.

גם יש לדעת, צריך להשקיע הרבה זמן בלימוד בבית. זה הכלי שדרכו מגיעות ההשגות. זה שאתה יושב וכותב אותו ועורך אותו, זה נותן לך אחר כך השגות. בהתפתחות רוחנית צריך יגיעה, אם מישהו יתן לך מדרגות רוחניות בלי יגיעה אל תאמין, זה אשליה, אין שם כלום. קרא לנו הלאה.

קודם תעבדו, תתנו אמון ביכולת האישית שלכם.

נכון שזו העמקה.

ואם מדובר במורכבות - מהם החלקים הנמצאים בחיבור אחד עם השני? מה הם מאפשרים?

איך להתחיל להפעיל את ההבנה המהותית כדי שתאפשר רישום, וממנו העשייה קלה, מפני שזה מובן לפניו.

אמרת שזה דורש יגיעה. צריך לעבוד שזה מה כל החלקים מאפשרים. החלק של הדיוק עם החלק של ההמתנה – מה אפשר להשיג משניהם יחד. לבדוק את זה ולרשום את זה. להוציא אותך רק מלקרוא ולהסתכל ואני והשכל שלי, לחפש את הטמון בתוך החלקים. מה זה טמון, זה לא קוראים את זה שם ולראות את זה פה ושם ואז  - התורה ענייה במקום אחד ועשירה במקום אחר. פתאום זה נהיה הרבה יותר ברור. שניהם ביחד.

אם אני אומר לך שיש מיליון דולר שבלב ההר. אתה תעבוד כמו חמור כדי להגיע. נכון שזה לא יראה לך יגיעה, אתה לא תגיע לזה בלי זה. אדרבה. אם אני לא מאמין שאני יכול להגיע לשם אני לא עובד. מה שנותן לי את היכולת לעבוד זה שאני מרגיש שאני יכול. רוב האנשים חושבים שזה קשה ולכן הם לא עובדים. והאמת שכל אחד יכול, יש לנו כוחות נפש אדירים. צריך רק לגלות אותם. תעבדו ותאמינו שהעבודה הזו תביא לכם פירות. היכולת האישית שלך, איפה היא? נמצאית בפנים ולא יוצאת אל האור. רק תוציא את החסימות וזה פתאום עולה. העניין הזה צריך לעלות איכשהו מתוך החלקים.

יש פה שאלה, שלא קיבלנו עליה תשובה – איך להתחיל להפעיל את ההבנה המהותית כדי שתאפשר רישום? יש למישהו תשובה על זה? מה זה אומר להפעיל הבנה מהותית?

-          לראות את היכולת שלי ליישם?

לקחת נקודה וליישם אותה.

-          להאמין שזה מאפשר רישום?

-          להבין את ההבנה של החשיבות של התיקון, להגדיל את הרצון לתקן, זה יותר קל להמשיך להיות מה שהייתי פעם.

אנחנו מכירים כבר שלמושג מהות אין לו הגדרה. אם אני רוצה להשיג משהו מהותי אני צריך להשתמש באיזשהו משל. תנסו להרחיב את התפיסה שלכם מה זה הבנה מהותית, תנסו להרגיש שאתם פועלים משם, אז תבינו את זה יותר, את רוב הדברים החשובים אי אפשר להסביר במילים.

-          יש זמן יותר מתאים להבנה מהותית?

אני חושב שהזמן הכי טוב זה הזמן שאתה רוצה להיות שם. כמו שהרבי מקוצק שאל את החסידים שלו איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, הם ענו לו כל מיני תשובות, בשמים, בכל מקום, אין מקום שהוא לא נמצא בו. הוא אמר: הקדוש ברוך הוא נמצא במקום שבו נותנים לו להכנס.

אז קרא לנו את הקטע הבא.

-          רגע מה זה 'נכון שזו העמקה'?

החלקים חוזרים על עצמם ולכן היא רוצה להדגיש, אני רוצה שתבין את המורכבות,  את ההשלמה של חלק לחלק, את היחסים השונים. היא אומרת – נכון שזו העמקה – כמו תעבדו. אל תתעצלו. כמו שאומר – אני רוצה שתעבדו, נכון ששמש וחם.

להבנה המעמיקה יש אפשרות של אי סתירה.

אם לא יסתור את הבנתו – העמיק.

ואומר שצריך להאמין בהעמקה.

נאמר שככל שתדייק יותר ויותר, מה משתחרר? - השקרי והנדמה.

והייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך לא לאחוז בחסימה.

מה תעשה כדי לשחרר אותה?

מה תעשה כדי לא להיות נושא סתירות?

איך תתכן ההתקרבות והקשר?

איך יהיה האיזון שלמדנו?

זה חלק שאוסף ומחזיר את כל החלקים שלמדנו עד כה.

בגלל זה נאמר לאסוף את הכלים.

זו מלאכה עם המון רצון להקשיב

ולהבין שזה נכון

ואז לעשות את המלאכה.

מה הרעיון של 'לא לסתור את הבנתו'?

-          אני רואה ומחליט שאני לא יכול לעשות את זה. אני יודע מה נכון ובוחר בלא נכון אני סותר את עצמך?

שתי רמות של הבנה מעמיקה

אז מה הרעיון שבהבנה המעמיקה אין סתירה – הבנה מעמיקה זה שזה לא רק מובן לי בראש או בלב, זה מובן לי בקישקע. אני לא יכול לפעול נגד זה. כמו שמובן לי שאני לא מכאיב לילדים שלי. זה ברור ומובן מאליו. זה הבנה שמשפיעה על הרצון, היא מחזיקה את הרצון במקום. אבל מה צריך? צריך להאמין בהעמקה.

אני אסביר את זה? תקשיב זה בשבילך, אתה לא בשיעור אבל מה שאתה יכול לקחת תיקח.

בהבנה רגילה אם מישהו מתנהג אלי לא יפה וצועק עלי אז אני בלי הבנה – אני מיד צועק עליו בחזרה. אם אני בהבנה אני אומר – הוא עצבני, אני לא נכנס לעצבים שלו. אני לא מגיב, נראה מה שיהיה, או שהוא ישתוק או שהוא יבוא בשקט ויגיד לא רוצה לריב. זה הבנה יותר מעמיקה מהקודמת. בהבנה מעמיקה יותר אני מתחשב בו, אני מבין שאני גם במצבים כאלה ואולי הוא צריך מילה טובה יותר. ואני מסכים. בהבנה מעמיקה ממש, ברגע שמתרחש דבר כזה אני יודע ומבין שזה בא להוציא ממני איכויות של טוב שלא ידעתי שיש בי. זה מה שנקרא הבנה מהותית מעמיקה. אבל אני צריך להאמין בזה, אני אני לא אוכן להבין שהתפקיד שלי זה לעשות טוב לא אוכל לעשות את זה. אם בנאדם לא מבין את זה ושואף לזה הוא לא יכול לחיות מהבנה מעמיקה.

ואהבת - כמוך

עכשיו תראו איזה יפה זה. בשביל שאני יהיה טוב לכל העולם צריך תנאי אחד ראשוני – שיהיה לי טוב. מי שמבואס וכואב לו הוא לא יכול להיות טוב, הוא מבואס מעצמו. השורה הבאה – הייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך. ואהבת לרעך כמוך – אתה צריך להיות טוב עם עצמך. מה זה אומר? לא לאחוז בחסימה. כולנו יודעים כמה זה לא טוב לאחוז, זה תמיד מחזיר אותנו רברס. חסימה זה כמו שחיברו לך רוגטקה לגב, נדמה לך שאתה הולך מזה אבל אתה אוחז, באיזשהו שלב זה מקפיץ אותך אחורה. זה אחד הדברים החשובים בקשר של האדם להיות טוב עם עצמו. זה מה שמפריע לי.

מה זה החסימה – אם אומרים לי ככה אני תמיד מגיב ככה. אני לא יכול למצוא את התגובה האמיתית. השתחררתי מזה אני יכול לגלות את ההבנות העמוקות שלי. אז שימו לב. יש פה סדרה של שאלות. אחרי שהיא אומרת תהיה טוב עם עצמך. זה לא לאחוז בחסימה. זה המורכבות של החלקים, מראה לכם איך דבר מסביר דבר מסביר דבר. זה לא משפטים באויר. מה תעשה כדי לשחרר אותה? מה תעשה כדי לשחרר את החסימה? שב בבית ותחשוב מה מפריע לך להיות טוב עם עצמך. אשתי מבקש ממני סנדביץ אני עושה לה גורמה. לעצמי אני מנגב פרוסה יבשה. תפרגן לעצמך בנקודות כאלה ואחרות. אם אני רגיל להיות טוב עם עצמי קל להיותפ פי כמה טובה לאחרים. איפה הסתירות? מה תזכיר לעצמך כדי לא ליפול? תאסוף את הכל, שיהיה מולך, שתזכור את זה, תחיה את זה, לא תסחוב עוד ארגז, זה עוד עומס.

אני רוצה שתענו בבית על השאלות האלה. מהי החסימה שאתה אוחז בה? מה תעשה כדי לשחרר אותה? עוד יותר בעומק – מה אתה יכול לעשות כדי למנוע סתירות באופן כללי. זה מחזיר אותנו לדיוק. אם אתה הולך עם מחשבה האם דייקתי זה כבר שם את הסתירות בצד. בעצם התשובה היא לאסוף את כל הכלים. לשחרר, לא להיות בסתירה. איך תתכן ההתקרבות והקשר, התקרבות למה, קשר למה? אלי ואל זולתי, זה הכל זולתי. כמה שאני קרוב לעצמי אני יכול להתקרב לזולת. מה מביא את ההתקרבות הזו, איך תתכן? ותנסו להסביר לי גם מה זה האיזון הזה שלמדנו, איזון בין מה למה? איזון איפה?

לימוד בקול

שימו לב שבסוף בסוף זו מלאכה עם המון רצון להקשיב ולהבין.

זאת אומרת – אם תפנו למלאכה עם רצון להקשיב ולהבין – איך מקשיבים ומבינים כשלומדים בבית – לומדים בקול. אני בטוח שאתם לא זוכרים את זה בקול. מקשיב למה שאתה אומר ואז אתה מבין. זה אחרת מאשר לקרוא עם העיניים. זה השגה אחרת לגמרי. מי שלומד תורה אני ממליץ לו לקרוא את הפסוקים בקול ולהקשיב לעצמו למה שהוא אומר, פתאום מתגלים לך דברים שלא ראית זה מסייע לך גם להבין דברים אצל השני, זה טבעי לך, אתה לא צריך לתחם כל הזמן, אתה מקשיב ומבין.

אפשר עוד הרבה לעשות אבל אני חושב שהיה נחמד מאד ללמוד קצת ביחד.