לאהוב את העומס

האינתיפאדה, החרדה ואחדות ישראל

-          מה התיקון שלנו בתקופה הזו?

כמו בתיקון הפרטי יש תיקון כללי. מבחינת האדם, שהוא עולם קטן, הוא עכשיו בתוהו ובוהו – הראש, הרגש, המחשבות, התת הכרה – הכל בלאגאן. עכשיו מתחילים לבנות לאט לאט. דור אחרי דור העולם נבנה מתוהו ובוהו עד השלמת התיקון – מטרת הבריאה – עולם שכולו טוב. לא צריך להרבות מילים, כל אחד מדמיין משהו אחר אבל זה לא מה שאתה מדמיין. בעל הסולם אמר לתלמידיו: המשיח שאתם רוצים לא יבוא, והמשיח שיבוא – אתם לא רוצים. בלי ספק שהעולם בעל כורחו צריך לנוע לתיקון. הקדוש ברוך ברא את העולם והקציב לזה זמן קצוב, שעד ששת אלפים שנה העולם יגיע למטרת הבריאה. הכלי שהבורא בחר כדי לזרז או לעכב את התיקון זה עם ישראל. אנחנו יכולים לזרז או לעכב את התיקון. יש הרבה פרטים של מה שאנחנו צריכים לעשות אבל לכל הרבה פרטים יש תמיד כללים. הכלל הראשון מופיע לנו בתור אמרה נדושה, למרות שהיא אף פעם לא תהיה כזו: 'ואהבת לרעך כמוך' – זה כל התורה כולה. כך אמר רבי עקיבא והלל הזקן. המטרה היא להגיע לאחדות של אהבה שהיא מעבר לאהבה של מישהו, לאהוב אותו כמוני. אני מוכן למסור את נפשי בשבילו. חלק ממה שאנחנו לומדים כאן מכוון אותנו למקום הזה שלאהוב את עצמנו ולאהוב אחרים. זה באישי. ההשגחה הכללית הבורא כבר סידר לנו כל מיני סדרים שיכריחו אותנו להגיע למצב של אחדות. זה היה בבניית הארץ, במלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים, במלחמת סיני, בצוק איתן. נדמה שהעם הזה הוא חטיבה מיוחדת ואי אפשר אחרת. רבע שעה אחרי זה מפסיק ויש האשמות וטענות ועוד יותר כעס ושנאה.

מה קורה עכשיו?

תסתכלו על זה מלמעלה, לא מהצרות האנושיות שלו, המטרה של ההתפתחות שלנו בתור עם – להביא אותנו לאחדות ברמה אחרת. בצוק איתן נסעתי להביא לחיילים פיצה אבל תמכתי בהם רק מאחורה. עכשיו אנשים זורקים את עצמם בין התוקף לבין הקורבן כדי להגן. זו נקודה פנימית של מסירות נפש שיש אצל כל אחד. זו נקודה שקיימת אצל כל אחד. היא נסתרת. מי שהיה ביחידה קרבית יודע שברגע מסויים הוא מתאבד כדי להגן על אחרים. אבל לא צריך להגיע עד לשם. כל אחד שיש לו משפחה יודע את זה. אם אני רואה ילד בסכנה זו נקודה פנימית, אינסטינקט, של מסירות נפש. זו הנקודה הכי פנימית באדם. אם אדם מגלה אותה ומוכן לחיות את הנקודה הזו – חייו משתנים מן הקצה אל הקצה. חיינו כעם ישתנו מן הקצה אל הקצה.

צריך להבין – מאיפה נקודת הרצון באדם. כל הרצונות מגיעים מהנפש. אדם יש לו רצונות כל הזמן. הוא לא מפסיק לרצות. עכשיו – זה טוב. רצון זה תנועה, זה מזיז אותו. הוא לא יושב בחיבוק ידיים ומתאבן. היכולת לראות את הרצון של השני לפני הרצון שלי – זה מסירות נפש. למשל במשפחה. אם הילד קם בלילה – אני רוצה לישון. אני רואה את הצורך שלו ומוותר על הרצון שלי בשביל שלילד יהיה טוב. זאת אומרת – הנקודה הזו חייבת לחיות איתנו כל הזמן אבל אנחנו מעדיפים לחיות איתה ככה. אם אדם יודע שביטול הרצונות שלו בא ממקום הרבה יותר גבוה – יהיה לו תמיד מה לעשות ובשביל מי לעשות.

-          בנאדם לא יאבד את עצמו?

אדם לא צריך לוותר על העשייה שלו או על הפרנסה שלו. אני הולך להתפרנס כי יש לי אשה והילדים.

-          הזקן בן 78 שנרצח באוטובוס, איך זה טוב ומטיב והכל לטובה?

אגיד לך משהו, אני לא יודע אם תתפסו. יש בקהלת – יש 'עת לחבוק' ו'עת לרחוק מחבק' ולעומת זה 'עד ספוד ועת רקוד' – יש בכיה למטה ושמחה גדולה למעלה שהנשמה השתחררה מהגוף.

לכל דור יש התפקיד שלו. אי אפשר לחזור לדורות הקודמים.

ממשיכים בחלק

דיברנו בשיעור הקודם על מצב שאדם מגיע להתעלות הרוח. השאלה היא איך מהמצב הזה להמשיך ולא ליפול בחזרה לשגרה. הדוגמא זה החגים, אבל לכל אדם יש זמנים שהוא מצליח והולך לו והוא מבסוט ואחר כך זה נהיה אחרת והשאלה היא איך הוא ממשיך את השמחה והשקט הפנימי. יש כאן משפט שמשמח רק לקרוא אותו:

כשהלב באמת שמח והנפש שוקטת

-          אין לי מושג איך לשלוט על זה?

אתה טועה כשאתה חושב שאתה צריך לשלוט על זה. המקום של השמחה הוא כמו המקום של האהבה וכמו של היראה. זו נקודה פנימית. מה שמשמח אותי מבחוץ זה בא והולך. מי ש'מבוקר מיטיב לעצמו' אז הלב שלו יהיה שמח. היא נתנה לנו כמה עצות:

1.      להיות טוב לעצמך מהבוקר

2.      למצוא בחיים את מה באמת החיים רוצים ממך

דיברנו קודם על הרצון. בעצם זה ההבדל בין רצון לרצון – יש 'מה אני רוצה מהחיים?' את זה רוב בני האדם יודעים ולא צריך ללמד אותם. ויש 'מה החיים רוצים ממני?' וזה הרצון היותר עמוק, יותר מהותי, בשביל זה באתי. מה אני מוסיף לעולם הזה בקיום שלי. כשהנפש יש בה את הרצון הזה, לעשות את מה שהחיים מזמנים לי. זה לא משהו נסתר. אני קם בבוקר ואני יודע מה יש לעשות היום – זה מה שהחיים רוצים ממני. זה לא בשמיים. אני לא צריך להמציא את זה. אם אני אעשה את זה – זה יפתח לי לכיוונים שלא חשבתי. החיים רוצים ממני עוד ועוד טוב. מציעים לי אפשרות יותר גדולה, אם אסרב לה – יקחו לי גם את האפשרות הקודמת.

קבלת החלטות ויחס לכסף

-          לפעמים נפתחת אופציה ואינך יודע אם זו האפשרות שתקדם אותך או שתסגור אותך?

יש שיקולים חיצוניים, כסף, כבוד, מאמץ – כל מיני היסוסים. אבל הנקודה פנימית יודעת. אני תמיד בודק את זה בלב. לראות אם יש היסוס. לפעמים הציעו לי עבודה מסויימת ואני שמח אבל משהו מפריע. בודק את התנאי עבודה – הציעו לי לעבוד ביום שישי. אני מנסה ליישר את ההדורים אבל אם זה לא מצליח אני לא מוכר את עצמי בעד שום הון שבעולם.

-          כל השנים עבדת על זה באופן מודע?

כשהייתי צעיר, מטבע הדברים, חיפשתי להרוויח כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן. זה טבעי. אבל אם השנים הבנתי שהצמיחה שלי קשורה בפרנסה שלי. לפני שלושים שנה, כשהייתי בן ארבעים, סחבתי ארגזים של מזון בריאות כי רציתי לזוז וחשבתי שזה עושה טוב לאנשים.

המלאכה שאנחנו עושים כאן, שנקראת מלאכת התיקון – אנחנו צריכים להמשיך אותה בסביבה שלנו. אתה לא צריך להיות בנאדם מתוקן לגמרי. מספיק שאתה מדבר קצת אחרת ומוריד את הניכור והזרות – זה כבר המון. בוודאי בבתים, קצת יותר פתיחות לב ומסירות – זה המון. אדם צריך לדעת שהעשייה שלו כאן מורידה או שפע או בלאגנים, חלילה. ריבים בבית גורם תוצאה של ריבים כאלה (אינתיפאדה). שלום בבית מושך שקט. כל דבר במציאות וביקום נמשך לדוגמתו, זה חוק טבע. אתה לוחץ על הפסנתר בבית והגיטרה רועדת את המיתר השני. אם אני חושב מחשבה לא טובה על מישהו הוא יבוא לצעוק עלי. התדר שלחצתי עליו הגדיל לו את הסעיף.

צוואתו של הרב יורם אברג'יל – צוואתו של החפץ חיים

דרך אגב, בקשר למצב היום, הרב יורם אברג'יל, שנפטר בשבת. בסביבות יום כיפור הוא נתן שיעור והקריא מהחפץ חיים. הוא ידע שהוא הולך להסתלק. החפץ חיים היה אדם מאד ריאלי, איש הלכה ומעשה. הוא כותב 'ירדה עלי רוח נבואה ובשנת ה'תשמ"ה תתחיל הגאולה, יבואו לארץ ישראל ועשר שמיטות יהיו בלאגנים וארועים שאשריו של מי שישרוד אותם.' מה הוא מציע להתגוננות? לשמור על הפה והלשון. תדברו רק טוב על בני אדם. אל תדברו רע על אף אחד. זה התיקון שלנו כנגד המצב. תנסו להיות קצת יותר בשמירה על הפה. לא לדבר רע על מישהו או לתת למישהו לדבר רע על מישהו אחר באוזנייך. חבר בא אלי והתחיל לדבר על חברים משותפים. אמרתי לו – בא נדבר עלינו. אתה רוצה להביא אותם לכאן. זה כלל שמציל מהרבה בלאגן – לא לדבר על מי שלא נמצא מולך.

יש כאן בהמשך דברים שמסבירים לנו שמה שקורה לנו זה בסדר. הוא אומר ככה:

חלקיקים של עומס, שיש בנו מילדות, לא במקרה באו להיות בכם מילדות.

והם הגורמים לתיקונכם. הם מאפשרים לכם תיקון.

ההתייחסות לשורש העומס, ללא ריב והרהורים, אלא לקבלו בשמחה,

הרי ההורים מזמנים לך את אשר יש לך לתקן,

ואז לשמוח, ולקבל את ההורים.

לשמוח גם כאשר שארית העומס עדיין נמצאת.

אבל בעצם קבלתו כמדריך לתיקון – אינו יכול להשתלט.

הוא נמצא בהבנה מהותית כמיותר.

כמו יבלית בגינה, פורחת, הנחוצה כדי להפריד בין אילן פורח, ירוק, נפלא, מתחדש, חוזר אל עצמו ביום יום.

העומס כקומפוסט מצמיח

האילן הפורח זה אתה. העומס זה היבלית. היא עושה הפרדה בין זה לזה. מעצם ההפרדה אתה יכול לצמוח יותר. אתה רואה מה אפשר לתקן. שורש העומס הוא המדריך שלך. אתה כל הזמן שמח על מה שאתה מגלה. בעצם קבלתו של המדריך לתיקון אתה מפריד אותו. בעצם זה שאני מבין שזה שאני מתמלא הרגשות קיפוח זה בגלל באמת באיזשהו שלב בילדותי קופחתי והיום אני לא מקופח. אני מכיר שזה השורש של העומס שלי. כשהרגש הזה בא זה לא מפחיד אותי ולא מרגש אותי. זה בא והולך ואני כבר אוהב את זה. הרגשות האלה מראים לי שאני יכול להוציא עוד רגשות טובות. תתגבר על הרוטינה. תתגבר ותעשה בשמחה – הרווחתי מזה.

-          החלק הזה גבוה, איך מתקדמים מול העומס?

החלק שאחרי החגים הוא תמיד גבוה מידי. אבל בחלקיות תמיד אפשר לקחת מזה משהו.

חוזר לעצמו ביום יום, עם התרחשויות נפלאות, גלויות ונסתרות.

והנה, הלומד שטורח לתקן את עצמו וזכה לתקן,

עם המשברים הקטנים, הנחוצים כדי להגיע לאור,

כדי לבחור בטוב המיטיב המהותי,

זאת אומרת, משבר – לפעמים בריא

לבריאות: משבר

בחגיגות של שמחת תורה מגיעים הרבה אנשים שאני לא רואה אותם כל השנה. ביניהם גם אנשים שהספקתי לעזור להם בזוגיות. אז למה הם הגיעו אלי – בגלל משבר. אחת אמרה לי – אני לא זוכר אם היו פעם אחת או פעמיים – היא אומרת לי: 'היינו אצלך פעמיים ומאז אנחנו חיים בסרט אחר ונפלא'. מה הביא אותם לזה? המשבר. הצורה שבה הם חיו הביאה אותם לעברי פי פחת, לריבים וכו', הם רצו להיפרד. מהמשבר הזה הם התעוררו והבינו שרצו משהו אחר והם עפו על זה. מה תיקן אותם? המשבר. משברים לפעמים זה בריא. יכול להיות שאנשים חיים – בזוגיות, במשפחה ובין אחים – באיזה מצב פרווה. ואם הם לא רבים – כבר טוב להם. זה כבר נקרא לחיות בסרט. חבל. לחיות עם מישהו צריך להיות כל הזמן בשמחה וחיות ביניהם, בהחלפת אנרגיות. משהו שהוא יותר מאשר אני לבד.

הטוב המהותי

כל זה קשור לעניין של 'לבחור בטוב המהותי'. 'הטוב המהותי' הוא טוב שגם לי וגם לך. לא יכול להיות טוב שטוב רק לי ולא לך. אם זה יזיק למישהו אחר – זה לא טוב.

יש סיפור, אני חושב שמספרים את זה על תומס מאן והרב דסלר. הם הפליגו באוניה ותומס מאן שורר על אוויר הים ויופי הקצף שעל העגלים. והרב דסלר, שעמד לצידו אמר: אני לא יכול להנות כשאני יודע שאנשים נשרפים בבטן האוניה בחום של ארבעים מעלות. הוא הבין מהו טוב מהותי וחיפש רק אותו.

אחרי החגים

אחרי החגים

אנחנו רגילים ששמחה היא תוצאה של משהו. ההגדרה של שמחה מהותית שהיא לא קשורה להישג כזה או אחר. זה מקום בנפש, שכמו שהרגש של אהבה וכמו הרגש של היראה יש רגש של שמחה. כמו שאצלנו אנחנו רואים שקשה ולא טבעי להרגיש אהבה, יש לנו חסימות על זה – על השמחה יש הרבה יותר. איזהו עשיר – השמח בחלקו. זה לא קשור בכלל למה שיש לו או אין לו אלא אם הוא קשור לנקודת השמחה או לא. אנחנו מדברים על השמחה שאנחנו לא ממש מבינים ומרגישים את זה, רב הנסתר על הגלוי. אדם מקבל חשיבה אחרת. קוראים לזה מוחין חדשים אבל בעצם זה תפיסת חיים שמשתנה. הסתכלות על החיים שמשתנה, עיקר וטפל שמשתנה. יש הרבה יותר בהירות בכיוון של העשייה האישית. אם אדם פתוח לזה ומתבונן – הוא יקבל את זה. אם הוא רץ בשוונג של שנה שעברה זה כמו לסחוב משהו בסל עם חורים כשהכל נשפך.

איך אני עושה את זה? אני יושב בסוכה ופשוט בוהה, נותן לדברים לרדת. כבר עכשיו אני רואה הנחיות וזה ירד בחודש הבא ליישום.

מה הטריד אתכם?

-          איך אנחנו נעשה את זה?

תראו מה הטריד אתכם בשנה שעברה [כלומר לפני אלול], זה יכול להיות בממון, ברגש, במשפחה, בחוסר סיפוק מעצמי מההצלחות שלי וההיסוסית שלי. אם אדם רואה שיש לו מטרד ויש לו הזדמנות. תראה בעיה ספציפית ואיך אתה פותר אותה. זה דברים ברורים שחוזרים על עצמם ובאים אלייך כל הזמן. ראיתי למשל ששנים הייתי בלי חשבון בנק ובלי פנקסי צ'קים וחי רק ממה שיש בכיס ובחצי שנה האחרונה פיתו אותי לזה וזה כל הזמן מטריד אותי. התקשרתי במוצאי החג וביטלתי את הכל אני חי עכשיו ממה שיש בכיס. יש כסף – קונה, אין כסף – לא קונה.

אחרי החגים

ימימה מלמדת אותנו על אחרי החגים – התקופה שאליה אנחנו דוחים את הכל. ואז פותחים את הדלת והכל נופל עלייך.

והנה חשוון, שמתחיל, שטמונה בו משמעות עמוקה להמשכיות התיקון ביום יום,

איך ממשיכים מחשוון בהמשכיות ביום יום?

כשכל יום, מבוקר להיטיב עם עצמו.

זאת אומרת – מה שרצוי לו להיות בו –

כרוצה לתקן, כרוצה להשלים מלאכתו,

וזה – חיים שלמים.

אבל, להכין לב, להכין נפש,

שהלב באמת שמח,

והנפש שוקקת יש בה רצון גם,

משתתפת בהבנה ובמלאכה.

ובמלאכה שיש להמשיך.

וזו המלאכה של התיקון: להמשיך כדי לסיים ולהתחיל בסביבה,

בכל סביבה אישית, להמשיך לתת מעצמו תשובה כמקשיב,

מבין ועונה, ללא ריב עם נפש אחרת.

יש כאן סדר של 'איך להמשיך תנועה טובה לתוך הזמן, לעתיד?' זה לא רק בחשוון אלא בכל מצב שהגעתי להתעלות – צריך לדעת איך להמשיך אותו כי היא נגמרת מהר. ככה היא אומרת. כל יום, מבוקר להיטיב עם עצמו. תחשבו על זה: 'איך להיטיב עם עצמכם כל בוקר?' אנחנו רוצים להתחבר לטוב שבו. אם לא טוב לנו – אי אפשר להתחבר לטוב הזה אי אפשר להיטיב. נגיד לשבת בבוקר ולקרוא בגינה או לשבת ולהסתכל על הבוקר עם קפה. זה לא נגד אף אחד. כשהילדים היו צריכים אותי הייתי קם יותר מוקדם וזה לא היה על חשבונם. אבל השעה הזו הייתה נותנת כח לכל היום.

אבל כרגיל אצל ימימה יש כאן עומק לפנים מעומק:

זאת אומרת – מה שרצוי לו להיות בו –

כרוצה לתקן, כרוצה להשלים מלאכתו,

מה היא אומרת? האם מה שאתה רוצה רצוי לך או שזה כי אתה צריך להתפרנס ואין לך ברירה? איך אדם יודע למצוא את המקום  שרצוי לו? בהתאם למה שאנחנו לומדים זה תלוי בקריטריונים של כל אחד. אנחנו מדברים על מקום רוחני – מה יש בי שיכול להיטיב לסביבה. בכל סביבה שתהייה. זה מתחיל מהבית, אשה, ילדים, הורים – מה יש לי להוסיף להם? מה אני יכול להוסיף להם. במה חנן אותי הבורא? באיזה כשרון זה שאני עושה טוב ונהיה לי יותר טוב. נגיד אדם שמנגן ומשמח אחרים בנגינה הוא נהיה נגן טוב יותר ככל שהוא מנגן יותר. כשאני מדבר אני לא מפסיד מילים כי זה הצינור שלי. כשאדם מצייר נהיית לו יכולת הבעה עמוקה יותר. צריך להיות במקום שכשהוא נותן הוא לא חסר. יכול להיות שיש לו יכולת להקשיב לאחרים ולתת מעצמו. כשאני טוב עם עצמי והסביבה צריכה אותי זה לא סותר אותי אלא עושה לי טוב. אם נתתי לעצמי – אני מסודר. קל לי לתת לאחרים. אני לא מרגיש שעשקו אותי ואני נותן לו מעצמי. אם אני מחסר לא מעניין אותי.

-          אני חוזר הבייתה רוצה להתקלח אבל הילדים צריכים טיפול.

אם באים להסדר עם האשה שאני צריך להתקלח אז עד שלא יצאת מהמקלחת לא הגעת הבייתה. אל תהיה עצבני.

להכין את הנפש

ההשפעה על הסביבה לא צריכה להיות רק כשאתה מתוקן לגמרי. אם אתה רגוע בסיטואציה של מתח זה משפיע על הסביבה. אדם אחד בהכרה משפיע על כל החדר. זה מופלא, בדרך כלל המכנה המשותף הנמוך של העומס שולט. ברגע אחד של כעס יש יותר אנרגיה משנה שלימה של אהבה. מול הדבר הזה, להכין לב שרוצה לחזור לטוב. ויותר מזה, להכין את הנפש. לתקן את הילדות. לא צריך להישאר ככה כל החיים. להבין שזה לא אמא שלך. למחשבה יש כח עצום על הלב ועל הנפש.

כשהלב באמת שמח והנפש שוקטת – בנפש יש רצון לתקן – זה סרט אחר לגמרי. כולנו רוצים לתקן אבל לנפש יש את ההרגלים שלה והסיפוק שלה.

חרדה לא הועילה מעולם למישהו.

בנפש אתה אותו דבר כמו כולם. גם אתה כועס לפעמים.

כאשר יש קשב על נקי

זה שאתה נותן למילים להכנס ולא כבר מחליט מה זה אומר. תן לזה זמן.

והבנה על נקי

הרי יש מקום אישי:

הפה יענה לפי הבנה נקייה, שבאה מקשב נקי,

נושא הבנתו.

וגם רגש להתקרבות חמה ומדודה

בכמה משפטים האלה טמון כל כך הרבה ציור של חיבור בני אדם. של קשר בין שני אנשים. זה עומק עומקים. על מה אנחנו מדברים? בואו ננסה להמחיש את זה. מישהו מדבר איתך, מה אתה עושה? באופן טבעי, אתה מקשיב קצת, נעים לך או לא נעים לך ממה שהוא אומר ומהרגש הזה אתה מתחיל לייצר תשובות. כשהקשב נקי אני מקשיב לדברים לו בלי להתערב עם מסקנות משלי. צריך לרצות את זה ולהיות ברגש נקי, להשתיק את הרעש ברקע. כאילו אתה שומע קונצרט, או איזה דיבור מופלא שיכול להביא לך את הגאולה. זה תענוג אדיר להקשיב ולהבין את השני. זה תענוג אדיר לשני הצדדים. אנחנו פשוט לא מכירים את זה.

צריך קשב נקי וגם הבנה על נקי.

הקשב – אני צריך שיהיה בלי דעות קדומות. בלי שהטון יעצבן אותי. גם אם אומרים לי ביקורת אני מקשיב. אולי היא נכונה ואני אלמד משהו. כשהקשב נקי הוא נקי – מקשיב לכל דבר ברמה הנאותה לו. המטרה היא להבין. תנסו רק את זה לקחת. המטרה היא להבין את האחר.

-          בעצם אתה אומר לדכא את כל סערות הנפש.

זה בשלב הראשון, רק להמתין עם התגובה הראשונה ולקחת מידת רוחק. זה כבר לא כמו שהייתי.

צריך גם הבנה על נקי. לכולנו יש הבנה על החיים איך צריך להתנהג, לדבר, מה מנומס ומה לא וכן הלאה. זו לא הבנה נכונה, זה רק תקיעות פולנית או עיראקית. הבנה על נקי זה שעכשיו אני מבין אותו מחדש. מה הוא רוצה ומה עובר עליו בעבר או בעתיד. רק זה, רק אותך אני רוצה להבין. מה אמרת. גם כשאתה שותק אתה מדבר ואם מקשיבים שומעים מה נאמר בשקט. 

ההבנה שלך ש'הוא תמיד כזה' תוקעת אותך מלראות אותו כעת.

דוגמא נהדרת לשחרור מעומס

ברגע שגיליתי דפוס פעולה שחוזר על עצמו והוא לא נותן תוצאות טובות או חוויות נעימות. ברגע שאני מגלה את הזה שאני לא רוצה את זה ושזה מיותר לי כבר הוא ילך ויפחת. פשוט בנאדם לא יכול לפעול נגד ההבנה שלו יותר מדי. בפעם הבאה שהוא יתעורר זה יגרר אחרי זה. הוא יודע שזה לא נכון.

למשל, כשהייתי קטן אז היה לי אבא קשוח מאד וסבלתי מאוד מזה. אחר כך הייתי נוסע שנים בלי רישיון או בלי ביטוח או פג תוקף. למה? הייתי צריך לשמר את הרגשת החרדה הזו בכל מחיר. אם אתה נמצא על מקום טוב לא באים אלייך דברים כאלה. לשקט נמשך שקט ולכעס נשאר כעס ולרכלנים נמשכת רכלנות.