התייחסות לנערים החטופים

יש לי תפילה תמידית בלב, על הנערים החטופים אני לא יכול להפסיק להתפלל.

-          מה הרב החלבן אומר על זה?

אנחנו במערך של תיקון כללי ולא של תיקון פרטי. גם כשאנחנו מתקנים את עצמנו זה גורם לכלל. מהלך כזה גורם זעזוע כללי, אנחנו רואים את התעוררות התפילות והרחמים המרובים של כל עם ישראל. השם יעזור שיחזרו בשלום הבייתה ותשאר האחדות וההתעוררות והתפילות.

יגיעה משמחת

-          "הלך ילך ובכה נושא משך הזרע, בא יבוא ברינה נושא אלומותיו" (תהילים ל)

הרעיון של הפסוק מבחינה רוחנית אומר, שכשאדם מבין שהעבודה בעצמה היא השכר, הוא בבחינת שכמה שיש לו יותר לסחוב על הגב – כמה שיש לו יותר אלומות (נושא משך הזרע) ויותר קשה – הוא שמח יותר (בא יבוא ברינה נושא אלומותיו). אם אדם מבין שהחיים זה לא 'בית הבראה', אלא עשייה ויגיעה, אז היגיעה אינה קשה אלא טבעית לו.

הוא יודע שזה שהוא זוכה להתייגע בכיוון הנכון - זה בעצמו השכר.

שבלי ההתפתחות – בגופניות וברוחניות

שמעתי השבוע דבר יפה, שלבי ההתפתחות של האדם מבחינה פיזית מתחלקים לשלוש:

רואים, כשילד נולד, בשבועות הראשונים הוא רק רוצה לישון, הוא מתעורר כשהוא רעב אבל הוא רוצה להמשיך לישון.

אחרי חודשיים או שלוש הוא מתחיל להיות כולו 'תנועה', הוא כל הזמן זז.

השלב הראשוני הוא כמו 'תחילת הבריאה', מקום של מנוחה ושלווה, לכן תמיד רוצים את זה ומחפשים את זה במהלך החיים. זוהי המהות שלנו שרוצה מנוחה. אבל העולם הזה הוא עולם של עשייה - 'אשר ברא אלוהים לעשות' - צריך לצאת מהשלב הזה.

עכשיו, תראו איך זה מתפתח – שנה שנתיים שלוש, הוא לומד ללכת, לזחול, מתסובב, לוקח, חוטף, דוחף, מושך ומסתקרן. מגיל שנתיים ושלוש הוא מתחיל לעלות למקום של הרגשות. ילדים בגיל הזה מתרגשים - מקנאים ונעלבים. קודם הוא היה מופעל מהגוף ועכשיו העיקר של הילד בגיל הזה זה רגשות ולפי זה הוא מגיב.

ואז, אומרים – לא ראינו את זה בכל מקום, אבל קיבלנו במסורת – שבגיל בר מצווה הוא מתחיל להיפתח ל'עולם המחשבה'.

עכשיו הרעיון של ההתפתחות הפנימית מקביל לזה זה באמת תיקון העשייה, ותיקון המידות שזה הרגשות והמידות ולעלות את הכל לבינה, לעולם המחשבה.

זהו הסדר שאתם מכירים, כך ידעתי תמיד וכך חשבתי. השבוע התברר לי שזה תחילת התיקון ויש לזה המשך – ביטול, לבטל את הכל.

אחד הסיבות שאני מדבר על זה ידידי, כי יש דברים שאנחנו לומדים ומפסיקים להתעסק בזה וממשיכים הלאה כאילו גמרנו את זה אבל זה לא נכון.

למשל, בתחילה דיברנו על ה'צפייה על המחשבות שלנו'.

אנחנו כבר לא ילד, אנחנו כבר קשורים לעולם המחשבה, אבל המחשבות ממשיכות להתרוצץ בלי שנוכל לשלוט עליהם. הנה באה מחשבה של דאגה או כעס ונקמה, והמח מפריש ומזרים לי רעלים ואנרגיות כלה. אבל אני - לא מודע לזה, זה קורה לבד. וזה מתיש, רוב הכח שלנו מתבזבז על המחשבות האלה.

אחד הדברים שלמדנו זה לצפות על המחשבות ולהשקיט אותם. ברגע שצופים עליהם - הם כבר נעצרות מהשטף, בעצם ההתייחסות, הצפייה והתבוננות הים נרגע מסערו והנהר מפסיק לזרום בשצף קצף. אפשר להתמקד במחשבות מסוימות עד שאתה מצליח להתמקד במחשבה אחת.

עצה טובה – לתרגל את זה כל יום ולצפות במחשבה שלך. אם הייתי שם לכם רמקול בראש כך שכולם היו שומעים מה עובר לך בראש - היו מאשפזים אותך תוך כמה דקות, לפחות אותי. מה שרץ שם זה חסר תוחלת וחסר טעם. אם אתה מתרגל לצפות על זה זה לאט לאט נשקט, זה מקבל מיקוד.

ויש גם שלבים מתקדמים יותר, יש כל מיני עצות להחזיק מחשבה טובה בראש. עצה טובה למשל – ללמוד משנה בעל פה, או פסוק ולהתעסק איתו איזשהו עניין שגורם לי לחשוב ולעסוק במשהו יצירתי. מחשבה טובה אני חייב לייצר, אם אני לא אייצר אותה אז מחשבה רעה תבוא לי בעל כורחי, אם אני לא בוחר לי את הערוץ הערוץ בוחר אותי. אם אני יושב מול הטלוויזיה והערוצים בוחרים אותך ולא אתה אותם. מכריחים אותך לראות את כל מה שאתה לא אוהב לראות.

-          לפעמים מסתובב לי בראש שיר ואני לא שם לב עד שאני מגלה שאני בכבדות ואז אני מחליף שיר וזה משנה את הכל.

אם היית שם לב היית רואה שהשיר הזה הגיע לשם לא במקרה. קרה משהו שגרם לך לחשוב על זה.

-          בנות יכולות גם?

אשה – היגיון רגשי

תראה, הם יכולות גם, אבל זה פחות חשוב להם. נשים באות מעולם הבינה ובבינה יש בירורים כל הזמן לכן במקום כזה צריך מחשבה לפה ולפה, התלבטות אינסופית. אנחנו באים ממקור החכמה ושם הכל בהיר, כל המחשבות הסואנות מבלבלבות אותנו ואנחנו לא צריכים את זה, זה רק מבלבל אותנו. אני יודע מניסיון - וכל מי שסוחב על הראש דברים – אנחנו עושים שקט. באופן מפתיע, אם לרגע בנאדם עוזב את הכל ולרגע אחד יש קצת שקט, הוא 'שוכח מזה' ולא מתעסק במה שהטריד אותו - אז נופל עלייך הדבר הנכון. המחשבה האמיתית, הפעולה הנכונה, פתאום הכל ברור.

-          אני יכול לשתף מניסיון אישי: כשהראש שלי משתגע ממחשבות, אז כשאני כותב על דף – מה בעצם מטריד אותי ועל מה אני חושב -  זה מצטמצם וזה הופך להיות פחות הרבה יותר ממה שזה נדמה, בעצם מטרידים אותי רק שלוש דברים זה עושה שקט בראש.

ועוד משהו, תמיד אחרי פגישה או משהו מלחיץ אני הולך להשתין, אני רגע לא בשום דבר אני מצוי בדבר הכי גשמי והכי בסיסי ואז באים המחשבות הברורות.

-          אפשר לומר לנשים להשקיט רגשות?

תשמע, קודם כל צריך לשאול את השאלה: למה זה מעניין אותך? אתה בא לכאן וחושב 'איך אני אתקן את אשתי', אני מבטיח לך שלא רק שתתקן אלא גם תקלקל.

-          אני רוצה לחלוק תובנות ממה שאנחנו מקבלים כאן.

תראה, בעקרון, כל מה שנכון לך נכון גם לה, השאלה היא - על מה לשים את מרכז תשומת הלב?

אצל איש הרגש סגור והמח וההיגיון עובד שעות נוספות. אשה חיה רגשית וגם ההגיון שלה הוא רגשי ונובע משם. המפגש בין איש לאשה הוא קטסטרופאלי. פעם אמרתי לאשה אחת: "דברי עם בעלך וספרי לו מה את מרגישה", היא ענתה: "כבר ניסיתי וסיפרת לו הוא אומר שזה לא הגיוני."

אתה צריך לפתח אצלה הרבה יותר רגש ולהבין מה אתה מרגישה, אצל אשה צריך לדבר מהרגש אל היהגיון אבל צריך לפתוח את הלב, כשהלב פתוח הם מקשיבות. יש לי אשה ייקית ועקשנית אבל היא נהיית צייתנית כי הגעתי ללב שלה ועכשיו היא כולה לב, אני יודע מה מצער אותה ואני נזהר מכל דבר, אני מבין כמה הרגשות שלה חזקים אני לא רוצה לגרום לה רגשות רעים, אבל באותה מידה כל רגש חיובי שאני גורם לה היא צוהלת חצי יום. בידינו הדבר – למה קוראים לנו גבר? כי אני אמור להתגבר על כל הנטיות השליליות שלי ולהביא הבייתה שמחה ולא הלהביא את כל הבעסה שלי כל יום מחדש.

כל אחד יוצא מהבית כדי להביא הבייתה כסף, אבל מה זה עוזר אם אתה מביא עצבים? יש להם מה לאכול אבל הם יצטרכו לטפל בנפש כמה שנים? תביא הבייתה שמחה.

לב נקי יודע מלאכתו

במה אנחנו עוסקים?

-          הלב יודע מלאכתו

מה זה 'הלב יודע את מלאכתו?'

בואו נשאל את עצמנו: 'האם אנחנו יודעים איפה הלב שלנו?'

אחרת – איך נגיע אליו כדי שהוא 'ידע את מלאכתו'.

זה דברים שעברנו עליהם ולא מספיק מתעסקים איתם – להיות בקשר עם הלב כל הזמן, לראות מה עובר עליו – שמח / עצוב / מבוהל / דואג / רגוע, לא לתת לו להתנועע סתם, הוא מניע אותנו. אדם קם מהכסא ולא יודע למה, היה לו הרהור לא טוב בלב והוא צריך לשחרר אותו. אם יש לי תנועות לא רצוניות זה טרדה שיש לי בלב, היא נגנה בי. תבדקו את זה, ידידי, זה יכול לחסוך הרבה מחלות לב, זה יותר מזיק מסיגיוריות.

'לב כשהוא באמת נקי', מה זה 'לב נקי'? אין לי שום דבר נגד אף אחד. יש לנו בלב הרבה נגד כל מיני אנשים קרובים לנו כל שכן נגד כל מיני רשעים שמצויירים לנו בראש, כל אחד ומה שהוא שונא, זה לא לב נקי, מהמקום הזה אי אפשר לסמוך על הלב, אם יש נגיעה אתה תטעה במסקנה.

מה הסיפור של המרגלים? אם מלמדים עליהם זכות אנחנו אומרים 'כולם אנשי שם' גדולי ישראל, לא יכול להיות שהייתה להם כוונה רעה וסתם באו לשקר. אם מלמדים עליהם זכות אומרים שהם לא רצו להיכנס לארץ כי הם ידעו שמשה לא נכנס. יש מקור שאומר ש'אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה'. הם אמרו – אנחנו נשארים עם משה ארבעים שנה. יחד עם זה הם אנשים הגונים וישרים ולא משקרים, הם נכנסים לארץ ומה הם רואים? ארץ אוכלת יושבת. אם הייתה להם הסתכלות של עין בהירה הם היו רואים שכל הזמן הקדוש ברוך הוא מעסיק את התושבים בלוויות והם חופשיים לנוע, בתור מרגל אתה צריך לראות את זה, יש צ'אנס, יש להם מגפה ואנחנו יכולים לנוע בחופשיות, אבל מה הם ראו – ארץ רעה, כל הזמן מתים שם. הייתה להם סיבה, לכן הם לא ראו נכון. כל עוד יש לי איזה נגיעה בדבר, ואין מצב שאין לי נגיעה בדבר.

מה נעשה עם זה? נתחיל לברר לאט לאט עד שיהיה פחות ופחות.

נגיעות ולכלוכים

זה לא רק שיש נגיעה, אם אדם אין לו איזה אינטרס לעניין הוא לא יזיז אפילו גבה כל שכן שלא יזי אצבע קטנה. הוא יכול לספר לעצמו שהוא פלינטרופ, אבל הוא צריך כבוד והערכה או משהו כזה. אדם צריך להיות מודע לאינטרס שלו ולא לערבב אותו עם העסק שלו.

אתן לכם דוגמא: אני נוסע לירושלים ללמד, לא הייתי נוסע אם לא הייתה לי פרנסה מזה, אבל גם כאלה שלא יכולים לשלם – אני מאפשר להם. כי אני בא ללמד ורציתי דווקא ללמד. אבל אם אני לא מודע לזה כל מי שלא ישלם יעצבן אותי. אני אמצא לזה פילוסופיה ופסיכולוגיה להצדיק את זה אבל זה לא יהיה אמיתי. אם אני יודע איפה הנגיעה היא מתוחמת למקומה. זה בכל דבר, צריך לדעת מה האינטרס שלי שם ולא להתעלם ממנו, ואז הלב נקי. אם אני מודע לנגיעה שלי אז יש לי כח לשים אותה בצד. 

-          אפשר להפוך את הנגיעה מ'רצון לקבל' ל'רצון להשפיע'!

אפשר לשתף את הנגיעות, הרי מטרת הבריאה היא לא שאני אהיה משפיע כל הזמן, מטרת הבריאה זה שהבורא רוצה להיטיב לכולם, גם לי, הוא רוצה שגם אני אקבל, התיקון הוא לקבל על מנת להשפיע, לא תמיד צריך להפוף את ה'לקבל', צריך לקבל אבל צריך לעשות את זה ממקום נקי

-          אני רוצה להציע אנלוגיה ממקום כלכלי: שמתי לב שהמשא ומתן במהלך העסקים יוצא בצורה הכי טובה כשאני חושף בגילוי נאות את האינטרסים שלי

אני מסכים איתך, זה נכון לגבי כל תחום בחיים, כשדברים נעשים בצורה מדויקת וישרה – אם יש חיבור-יש חיבור, אם אין חיבור – אין חיבור.

תתנהג הכי טבעי – אם אתה מתאים שיחקת אותה ואם לא בשביל מה לך לסבול וכל החיים לשחק את מה שאתה לא. 

זה נכון לכל דבר בחיים, הישרות לב מביאה כוונות טובות. זה נכון שכמה פעמים פיטרו אותי מהעבודה אבל אני לא יכול להגיד שזה תוצאות רעות. בתוך עבודה כזו שישרות לב היא לא מתקבלת היא תוצאות רעות. מי שבאמת יש לו את המקום שלו הוא לא צריך את זה. הבן שלי הולך לראיונות עבודות – הוא אומר אני עובד 4 ימים בשבוע, גומר ב4, לא עובד שישי-שבת, ערבי חג וחג. בכל פעם שאשתי בהריון אני לוקח חודשיים חופש. אם רוצים שאעבוד יותר – צריך לשלם לי פי שניים. ולמרות הכל רודפים אחריו.

אתה צריך לדעת מה באמת אתה רוצה – בכל עניין – אם זה ברור לך – תעמוד על זה. ואל תתאכזב אם במקרה לא הצליח, ואל תאכל את הלב אם היית מוריד קצת וכו', זה מבחן בחיים ולא תמיד צריך להתקבל, לפעמים לא להתקבל זה יותר טוב. אדם צריך להגיע לשיוויון נפש ולהבין שזה לטובתו. אנחנו כל כך התרגלנו לחיות בצורה מעושה, אנחנו מתנהגים בצורה מעושה, מתלבשים בהתאם למקום, זה בזבוז חיים וטעות. את מי אנחנו מרמים?

-          כולם מרמים את כולם, זה הקונספט...

אפשר להסכים עם זה, אבל זה חיים די רדודים, אין בזה הרבה חיבור והרבה שמחה ואין בזה הרבה חברים.

גם לי אמרו שאין חברים בעולם, היום יש לי מאות חברים בעולם. זה החיים שלי  משפחה, חברים, אהבה, אחווה, כל היתר זה קשקוש, זה מה שיש בעולם רק חברים. גם משפחה זה חברים.

אמרתי את זה בסדנא ואני אומר את זה לכל אחד – אם בני זוג היו מתייחסים אחד לשני כמו חברים, אם חבר שלך במצוקה ומתקשר אלייך – צריך להיות חברים, זה מיישר את כל ההדורים, אני בשבילך בלב ונפש לכל מה שצריך, מהר מאד זה נהיה הדדי, כשבנאדם מרגיש שיש כאן מישהו שהוא כולו שלו הוא מתמסר אליו. הבעיה היא שתמיד אחנו רוצים שהם יתחילו.

בינה – להבין דרך הרגש

קצת הוראות עבודה, מקווה שלא תשתעממו

אז, קודם כל, בהבנה זו אתם הולכים לבוא ולהבין ודאי ראשית תיקון ברישומים המדוייקים כמנסים, כמשתדלים להבין גם דרך הרגש. אותה בינה שתחשוף מטבעה את הלב. זאת אומרת, איך שהלב – כך הבינה.

נתעכב איזה דקה על הבינה הזאת. ברגע שמבינים גם דרך הרגש – דיברתי על זה בתחילה על האשה, היא המקום הכי טוב להתאמן על זה – זה יכול להיות אשתך או אמא שלך או כל אשה – ברגע שאני מרגיש אותה, אפילו שזה רק חלק, כשאשה נפגעת זה לא כמו שאתה נפגע, זה פי מיליון בעוצמת הרגש ואני לא מגזים. אני יודע שלעולם לא ארגיש כמוה, אבל אני יודע שאני צריך להיות הרבה יותר זהיר בדיבור ובהקשבה. זאת אומרת ברגע שאני מנסה להבין אותה גם דרך הרגש, לא רק בהגיון. אתן לכם דוגמא נורא בנאלית – אשה מספרת מה שעבר עליה, סיפור כלשהו, אתה מיד מתחיל להגיד 'אבל זאת שאת מספרת עליה, היא צודקת, אולי באמת ככה היה צריך לעשות'. אתה הגיוני אבל היא לא חיפשה אותך בתור עו"ד של מישהו, אלא בתור חבר סימפטי. תחזק אותה, אחרת היא לא הייתה באה לספר לך. אם תרגיש מה עובר עליה, לא הסיפור כשלעצמו היא מספרת לי כדי שאני אשפוט מה אני חושב ומה דעתי, היא מספרת לי כדי שאני אבין משהו, שאבין אותה, אפילו שהיא יודעת שהיא לא הייתה צודקת – זה נקרא התחלת החיבור שלנו עם 'בינה'.

'בינה' למי שלא היה כאן ולא שמע עוד זה הארה מהנשמה שלנו, זה לא מילה, אלא איכות רוחני, שמביאה לרגש רוחני ומחשבה רוחנית. אז הבינה חושפת את הטוב שיש בלב. ברגע שאני מתחבר לשם ומתחיל להרגיש את הזולת במקום יותר מזדהה ויותר מספמט ויותר מכיל אז מאיר לי אור הנשמה בפנים ונותן לי כח להרגיש יותר ולהבין יותר, הרווח שלי זה הבינה.

-          לכן היה כל כך חשוב לימימה להדגיש את 'ואהבת לרעך כמוך' זה תמצית אור הבינה.

הבינה תבין בהתאם לדיוקים בלב כך הלב מתחזק ומתנקה. כך הבינה מתחזקת. מי שחשב שאפשר לקחת מילה 'בינה' ולהשתכנע שבחיבורו היא קיימת מתעורר מאשליה זו ומתחיל לעבוד מחדש. כי זה תהליך בהעמקה. ואז – לשמוח. כי זו הגעה נפלאה להתחיל לעבוד באמת על העניין.

העמקה – ארבעה רבדים בלימודי ימימה – ארבע עולמות

צריך לדעת שבלימוד ימימה אומרת יש ארבעה רבדים: שלושה רבדים של פשט ורובד אחד של סוד.

כל פעם שהיא מדברת על 'העמקה' אז אנחנו נכנסים לרובד חדש.

ברוחניות קוראים לזה 'עולמות': יש עולם עשייה – כמו שראינו אצל הילד – אחר כך עולם היצירה, שמתחיל לזוז ולהרגיש, לאחר כך בעולם הבריאה שהוא עולם המחשבה.

הרובד הראשון שלמדנו היה לגלות את הדפוסי התנהגות שלנו – איך אנחנו מתנהגים בעשייה וקיבלנו כלים איך לעשות את זה – כמו תיחום, מידת רוחק, הכרת המיותר, צפייה, תיחום מהילד והלומד, וכן הלאה, הרבה כלים קיבלנו בשביל השלב הראשון של לתקן את דפוסי ההתנהגות שלנו בחיצוניות.

בשלב יותר מתקדם התחלנו לגלות את המידות שזה הפנימיות שלנו, להרחיב את הטוב, בלנות את היש, לבנות יכולות דרך חיזוק המבנה, יכולות תגובות יותר נכונות.

זאת אומרת אם בשלב ראשון למדנו איך לאל לכעוס ואיך לעצור אותו בשלב השני למדנו איך לא להצטרך אותו, איך לא לתת לו להתעורר.

בשלב השלישי למדנו איך להפוך התרחקות להתקרבות – משקיף ומשתקף, כל קושי מעורר אותי להוציא ממני איזה חידוש ביכולת שלי.

-          זה השלב שבו אנחנו אומרים שאנחנו לא מתחמים את הכעס אלא חווים אותו אבל בלי קשר למי שעשה אותו אלא כרגע נקי.

תורת הסוד – הפנימיות שלנו – לב כנה ואמפטי

משלושת השלבים האלה, כשעוברים אותם מאירה תורת הסוד, וזה כשאדם מגלה את הפנימיות שלו. הסוד הוא הפנימיות שלנו ולא מה שכתוב בספרים. אדם מגלה מה השורש שלו ומה תכליתו בחיים, הוא מחבר את שני הקצוות, מאין באת ולאן אתה הולך, לפי אותיות השם אפשר לדעת קצת לאיזה כיוון אתה שייך, גבורה, חסד, קו האמצע.

-          זה משהו שצריך לנבוע מבפנים, איך זה קשור לשם?

אתה מגלה את זה מבפנים, מנטיות ליבנו האמתיות וזה פלא שזה שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים במציאות. אני בתור אזרח לא הכרתי הייתי די אטום לב לקשיים של אחרים, לא הבנתי למה צריך להיות אכפת לי, חשבתי 'כל אחד חי בגו'נגל שלו'. זה לא היה הצגה, כך הרגשתי, היה לי פילוסופיה שלמה על זה.

-          גם אני מרגיש ככה...

מי שמרגיש ככה יש לו 'סכנה' שיש לו לב רגיש מאד. אבל כשמגיעים לשם ולא מפחדים פתאום מקבלים טעם אחר. היום עיקר החיות שלי זה מה שעובר על אחרים ולא עלי. קשה להבין את זה.

תראה, היו לי שתי פגישות השבוע שמילאו אותי בשמחה וחיות להרבה זמן. אחד עם זוג שבאו אלי לפני חודש שרצו להתגרש ויצאו ממני לירח דבש, הם עשו מהפך בחיים ולא האמנתי שזה יכול לקרות להם. השנייה עם גברת – שנראית כמו ילדה – היא אנורקטית כבר עשר שנים. היא הלכה לפסיכולוגים ופסיכיאטרים ולא נרפאה מזה. אמרתי לי שהיא לא משוגעת, אבל ששיגעו אותה יותר מדי. אמרתי לה שהיא נתקעה באיזה לופ בחיים ואנחנו נמצא את הדרך. כשהתחלנו - המטרה שלה הייתה לאכול ארוחה אחת בלי להקיא, לא חלמה גבוה יותר. אבל השבוע היא סיפרה לי שהיא נרשמה לקורס אומנות ורוצה להיות מטפלת באומנות. מבחינתה זה הישג של הלא יאומן.

,

קרו לי כל מיני דברים אבל זה הדברים שהכי מרגשים אותי.

רמזי אותיות

מי שהשם שלו מתחיל בא-כולו לב. אמ"ש ש' זה מח, אלף זה לב ומ' זה בטן.

המשך החלק

אז לעבוד באמת על העניין היא אומרת ככה:

כי הלימוד יהיה בדיוקים מתומצתים עד שזה לא יצריך הרבה זמן. אז בבקשה, זה חלק שמחזק את ההכרה הנמצאת מערבוביה.

וזה חלק שמחזק את המחשבה.

הלב, הקשב, ההבנה, וכל הנפש הזו שמוציאה מדי פעם עוד חוטים של סבך של שכנוע.

תתעוררו ותעשו מלאכה ישרה.

קחו את החלק ישר, קבלו,

תקשיבו כדי להבין ולשמוח, להקשיב ולהבין ולא להיות נעצר,

מפני שאסור לגלות את השקרי,

אלא באמת יש כל הזמן את הגילוי הזה.

הכל נחשף, הסיבוכים, אשלייה של חיבורים, הנה מבנה פועל וכבר לא. כל זה מנקים עכשיו.

יעשה מי שיכול להיות ישר.

לפנות ללב, והנה ישר הוא, והנה עושה את מלאכתו,

וכשקם חלק משורש העומס – הוא יוכל אז לטפל בו. ולא להסתיר אותו.

ולהשתמש בסמוי הוא יהיה אז גלוי וטוב,

כי זו פנייה להכרה,

ותשנו מקום, במקום לקדם חסימה – תקדמו הבנה.

ותשמחו ממה שקיבלתם.

עד כאן, סיימנו את החלק הנכבד הזה בשעה טובה ומוצלחת

-          כשאני עושה משהו מאד מדויק ויש לי שמחה, זה הכוונה שאני מרגיש את אור הבינה?

וודאי.