לאהוב את העומס

האינתיפאדה, החרדה ואחדות ישראל

-          מה התיקון שלנו בתקופה הזו?

כמו בתיקון הפרטי יש תיקון כללי. מבחינת האדם, שהוא עולם קטן, הוא עכשיו בתוהו ובוהו – הראש, הרגש, המחשבות, התת הכרה – הכל בלאגאן. עכשיו מתחילים לבנות לאט לאט. דור אחרי דור העולם נבנה מתוהו ובוהו עד השלמת התיקון – מטרת הבריאה – עולם שכולו טוב. לא צריך להרבות מילים, כל אחד מדמיין משהו אחר אבל זה לא מה שאתה מדמיין. בעל הסולם אמר לתלמידיו: המשיח שאתם רוצים לא יבוא, והמשיח שיבוא – אתם לא רוצים. בלי ספק שהעולם בעל כורחו צריך לנוע לתיקון. הקדוש ברוך ברא את העולם והקציב לזה זמן קצוב, שעד ששת אלפים שנה העולם יגיע למטרת הבריאה. הכלי שהבורא בחר כדי לזרז או לעכב את התיקון זה עם ישראל. אנחנו יכולים לזרז או לעכב את התיקון. יש הרבה פרטים של מה שאנחנו צריכים לעשות אבל לכל הרבה פרטים יש תמיד כללים. הכלל הראשון מופיע לנו בתור אמרה נדושה, למרות שהיא אף פעם לא תהיה כזו: 'ואהבת לרעך כמוך' – זה כל התורה כולה. כך אמר רבי עקיבא והלל הזקן. המטרה היא להגיע לאחדות של אהבה שהיא מעבר לאהבה של מישהו, לאהוב אותו כמוני. אני מוכן למסור את נפשי בשבילו. חלק ממה שאנחנו לומדים כאן מכוון אותנו למקום הזה שלאהוב את עצמנו ולאהוב אחרים. זה באישי. ההשגחה הכללית הבורא כבר סידר לנו כל מיני סדרים שיכריחו אותנו להגיע למצב של אחדות. זה היה בבניית הארץ, במלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים, במלחמת סיני, בצוק איתן. נדמה שהעם הזה הוא חטיבה מיוחדת ואי אפשר אחרת. רבע שעה אחרי זה מפסיק ויש האשמות וטענות ועוד יותר כעס ושנאה.

מה קורה עכשיו?

תסתכלו על זה מלמעלה, לא מהצרות האנושיות שלו, המטרה של ההתפתחות שלנו בתור עם – להביא אותנו לאחדות ברמה אחרת. בצוק איתן נסעתי להביא לחיילים פיצה אבל תמכתי בהם רק מאחורה. עכשיו אנשים זורקים את עצמם בין התוקף לבין הקורבן כדי להגן. זו נקודה פנימית של מסירות נפש שיש אצל כל אחד. זו נקודה שקיימת אצל כל אחד. היא נסתרת. מי שהיה ביחידה קרבית יודע שברגע מסויים הוא מתאבד כדי להגן על אחרים. אבל לא צריך להגיע עד לשם. כל אחד שיש לו משפחה יודע את זה. אם אני רואה ילד בסכנה זו נקודה פנימית, אינסטינקט, של מסירות נפש. זו הנקודה הכי פנימית באדם. אם אדם מגלה אותה ומוכן לחיות את הנקודה הזו – חייו משתנים מן הקצה אל הקצה. חיינו כעם ישתנו מן הקצה אל הקצה.

צריך להבין – מאיפה נקודת הרצון באדם. כל הרצונות מגיעים מהנפש. אדם יש לו רצונות כל הזמן. הוא לא מפסיק לרצות. עכשיו – זה טוב. רצון זה תנועה, זה מזיז אותו. הוא לא יושב בחיבוק ידיים ומתאבן. היכולת לראות את הרצון של השני לפני הרצון שלי – זה מסירות נפש. למשל במשפחה. אם הילד קם בלילה – אני רוצה לישון. אני רואה את הצורך שלו ומוותר על הרצון שלי בשביל שלילד יהיה טוב. זאת אומרת – הנקודה הזו חייבת לחיות איתנו כל הזמן אבל אנחנו מעדיפים לחיות איתה ככה. אם אדם יודע שביטול הרצונות שלו בא ממקום הרבה יותר גבוה – יהיה לו תמיד מה לעשות ובשביל מי לעשות.

-          בנאדם לא יאבד את עצמו?

אדם לא צריך לוותר על העשייה שלו או על הפרנסה שלו. אני הולך להתפרנס כי יש לי אשה והילדים.

-          הזקן בן 78 שנרצח באוטובוס, איך זה טוב ומטיב והכל לטובה?

אגיד לך משהו, אני לא יודע אם תתפסו. יש בקהלת – יש 'עת לחבוק' ו'עת לרחוק מחבק' ולעומת זה 'עד ספוד ועת רקוד' – יש בכיה למטה ושמחה גדולה למעלה שהנשמה השתחררה מהגוף.

לכל דור יש התפקיד שלו. אי אפשר לחזור לדורות הקודמים.

ממשיכים בחלק

דיברנו בשיעור הקודם על מצב שאדם מגיע להתעלות הרוח. השאלה היא איך מהמצב הזה להמשיך ולא ליפול בחזרה לשגרה. הדוגמא זה החגים, אבל לכל אדם יש זמנים שהוא מצליח והולך לו והוא מבסוט ואחר כך זה נהיה אחרת והשאלה היא איך הוא ממשיך את השמחה והשקט הפנימי. יש כאן משפט שמשמח רק לקרוא אותו:

כשהלב באמת שמח והנפש שוקטת

-          אין לי מושג איך לשלוט על זה?

אתה טועה כשאתה חושב שאתה צריך לשלוט על זה. המקום של השמחה הוא כמו המקום של האהבה וכמו של היראה. זו נקודה פנימית. מה שמשמח אותי מבחוץ זה בא והולך. מי ש'מבוקר מיטיב לעצמו' אז הלב שלו יהיה שמח. היא נתנה לנו כמה עצות:

1.      להיות טוב לעצמך מהבוקר

2.      למצוא בחיים את מה באמת החיים רוצים ממך

דיברנו קודם על הרצון. בעצם זה ההבדל בין רצון לרצון – יש 'מה אני רוצה מהחיים?' את זה רוב בני האדם יודעים ולא צריך ללמד אותם. ויש 'מה החיים רוצים ממני?' וזה הרצון היותר עמוק, יותר מהותי, בשביל זה באתי. מה אני מוסיף לעולם הזה בקיום שלי. כשהנפש יש בה את הרצון הזה, לעשות את מה שהחיים מזמנים לי. זה לא משהו נסתר. אני קם בבוקר ואני יודע מה יש לעשות היום – זה מה שהחיים רוצים ממני. זה לא בשמיים. אני לא צריך להמציא את זה. אם אני אעשה את זה – זה יפתח לי לכיוונים שלא חשבתי. החיים רוצים ממני עוד ועוד טוב. מציעים לי אפשרות יותר גדולה, אם אסרב לה – יקחו לי גם את האפשרות הקודמת.

קבלת החלטות ויחס לכסף

-          לפעמים נפתחת אופציה ואינך יודע אם זו האפשרות שתקדם אותך או שתסגור אותך?

יש שיקולים חיצוניים, כסף, כבוד, מאמץ – כל מיני היסוסים. אבל הנקודה פנימית יודעת. אני תמיד בודק את זה בלב. לראות אם יש היסוס. לפעמים הציעו לי עבודה מסויימת ואני שמח אבל משהו מפריע. בודק את התנאי עבודה – הציעו לי לעבוד ביום שישי. אני מנסה ליישר את ההדורים אבל אם זה לא מצליח אני לא מוכר את עצמי בעד שום הון שבעולם.

-          כל השנים עבדת על זה באופן מודע?

כשהייתי צעיר, מטבע הדברים, חיפשתי להרוויח כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן. זה טבעי. אבל אם השנים הבנתי שהצמיחה שלי קשורה בפרנסה שלי. לפני שלושים שנה, כשהייתי בן ארבעים, סחבתי ארגזים של מזון בריאות כי רציתי לזוז וחשבתי שזה עושה טוב לאנשים.

המלאכה שאנחנו עושים כאן, שנקראת מלאכת התיקון – אנחנו צריכים להמשיך אותה בסביבה שלנו. אתה לא צריך להיות בנאדם מתוקן לגמרי. מספיק שאתה מדבר קצת אחרת ומוריד את הניכור והזרות – זה כבר המון. בוודאי בבתים, קצת יותר פתיחות לב ומסירות – זה המון. אדם צריך לדעת שהעשייה שלו כאן מורידה או שפע או בלאגנים, חלילה. ריבים בבית גורם תוצאה של ריבים כאלה (אינתיפאדה). שלום בבית מושך שקט. כל דבר במציאות וביקום נמשך לדוגמתו, זה חוק טבע. אתה לוחץ על הפסנתר בבית והגיטרה רועדת את המיתר השני. אם אני חושב מחשבה לא טובה על מישהו הוא יבוא לצעוק עלי. התדר שלחצתי עליו הגדיל לו את הסעיף.

צוואתו של הרב יורם אברג'יל – צוואתו של החפץ חיים

דרך אגב, בקשר למצב היום, הרב יורם אברג'יל, שנפטר בשבת. בסביבות יום כיפור הוא נתן שיעור והקריא מהחפץ חיים. הוא ידע שהוא הולך להסתלק. החפץ חיים היה אדם מאד ריאלי, איש הלכה ומעשה. הוא כותב 'ירדה עלי רוח נבואה ובשנת ה'תשמ"ה תתחיל הגאולה, יבואו לארץ ישראל ועשר שמיטות יהיו בלאגנים וארועים שאשריו של מי שישרוד אותם.' מה הוא מציע להתגוננות? לשמור על הפה והלשון. תדברו רק טוב על בני אדם. אל תדברו רע על אף אחד. זה התיקון שלנו כנגד המצב. תנסו להיות קצת יותר בשמירה על הפה. לא לדבר רע על מישהו או לתת למישהו לדבר רע על מישהו אחר באוזנייך. חבר בא אלי והתחיל לדבר על חברים משותפים. אמרתי לו – בא נדבר עלינו. אתה רוצה להביא אותם לכאן. זה כלל שמציל מהרבה בלאגן – לא לדבר על מי שלא נמצא מולך.

יש כאן בהמשך דברים שמסבירים לנו שמה שקורה לנו זה בסדר. הוא אומר ככה:

חלקיקים של עומס, שיש בנו מילדות, לא במקרה באו להיות בכם מילדות.

והם הגורמים לתיקונכם. הם מאפשרים לכם תיקון.

ההתייחסות לשורש העומס, ללא ריב והרהורים, אלא לקבלו בשמחה,

הרי ההורים מזמנים לך את אשר יש לך לתקן,

ואז לשמוח, ולקבל את ההורים.

לשמוח גם כאשר שארית העומס עדיין נמצאת.

אבל בעצם קבלתו כמדריך לתיקון – אינו יכול להשתלט.

הוא נמצא בהבנה מהותית כמיותר.

כמו יבלית בגינה, פורחת, הנחוצה כדי להפריד בין אילן פורח, ירוק, נפלא, מתחדש, חוזר אל עצמו ביום יום.

העומס כקומפוסט מצמיח

האילן הפורח זה אתה. העומס זה היבלית. היא עושה הפרדה בין זה לזה. מעצם ההפרדה אתה יכול לצמוח יותר. אתה רואה מה אפשר לתקן. שורש העומס הוא המדריך שלך. אתה כל הזמן שמח על מה שאתה מגלה. בעצם קבלתו של המדריך לתיקון אתה מפריד אותו. בעצם זה שאני מבין שזה שאני מתמלא הרגשות קיפוח זה בגלל באמת באיזשהו שלב בילדותי קופחתי והיום אני לא מקופח. אני מכיר שזה השורש של העומס שלי. כשהרגש הזה בא זה לא מפחיד אותי ולא מרגש אותי. זה בא והולך ואני כבר אוהב את זה. הרגשות האלה מראים לי שאני יכול להוציא עוד רגשות טובות. תתגבר על הרוטינה. תתגבר ותעשה בשמחה – הרווחתי מזה.

-          החלק הזה גבוה, איך מתקדמים מול העומס?

החלק שאחרי החגים הוא תמיד גבוה מידי. אבל בחלקיות תמיד אפשר לקחת מזה משהו.

חוזר לעצמו ביום יום, עם התרחשויות נפלאות, גלויות ונסתרות.

והנה, הלומד שטורח לתקן את עצמו וזכה לתקן,

עם המשברים הקטנים, הנחוצים כדי להגיע לאור,

כדי לבחור בטוב המיטיב המהותי,

זאת אומרת, משבר – לפעמים בריא

לבריאות: משבר

בחגיגות של שמחת תורה מגיעים הרבה אנשים שאני לא רואה אותם כל השנה. ביניהם גם אנשים שהספקתי לעזור להם בזוגיות. אז למה הם הגיעו אלי – בגלל משבר. אחת אמרה לי – אני לא זוכר אם היו פעם אחת או פעמיים – היא אומרת לי: 'היינו אצלך פעמיים ומאז אנחנו חיים בסרט אחר ונפלא'. מה הביא אותם לזה? המשבר. הצורה שבה הם חיו הביאה אותם לעברי פי פחת, לריבים וכו', הם רצו להיפרד. מהמשבר הזה הם התעוררו והבינו שרצו משהו אחר והם עפו על זה. מה תיקן אותם? המשבר. משברים לפעמים זה בריא. יכול להיות שאנשים חיים – בזוגיות, במשפחה ובין אחים – באיזה מצב פרווה. ואם הם לא רבים – כבר טוב להם. זה כבר נקרא לחיות בסרט. חבל. לחיות עם מישהו צריך להיות כל הזמן בשמחה וחיות ביניהם, בהחלפת אנרגיות. משהו שהוא יותר מאשר אני לבד.

הטוב המהותי

כל זה קשור לעניין של 'לבחור בטוב המהותי'. 'הטוב המהותי' הוא טוב שגם לי וגם לך. לא יכול להיות טוב שטוב רק לי ולא לך. אם זה יזיק למישהו אחר – זה לא טוב.

יש סיפור, אני חושב שמספרים את זה על תומס מאן והרב דסלר. הם הפליגו באוניה ותומס מאן שורר על אוויר הים ויופי הקצף שעל העגלים. והרב דסלר, שעמד לצידו אמר: אני לא יכול להנות כשאני יודע שאנשים נשרפים בבטן האוניה בחום של ארבעים מעלות. הוא הבין מהו טוב מהותי וחיפש רק אותו.

אמונה ובטחון, איזון ותשובה אישית

אמונה ובטחון בזמן מלחמה וחרדה

אנחנו לא פותחים את הלב לראות את הניסים של הטילים כי זה ממלא אותנו ביראה ואהבה. זה גילוי של הבורא שכל הזמן כאן. אדם רץ בורח, או אפילו רודף, משלים ומשיג ולא מרגיש שזה השגחה. כשקורה דבר גרנדיוזי וקיצוני אז ההשגחה בולטת. שימו לב גם שרוב העם בזמן הזה חיים כאילו יש איזה מבצע בדרום ולא כאילו אנחנו תחת מלחמה.

-          זה נדמה שרק בחדשות יש מלחמה...

התקשורת דואגת לטחון לנו את המח וזה גם כן דבר שכדאי להתנתק ממנו כמה שאפשר. יש לנו הרגשה פנימית, שקט, אפילו שאננות, 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' - יש נבואה כזו. זה מצב כזה ואינו בידינו. כמו שבמבצע הקודם חיילים סיפרו שרחל אימנו נגלתה אליהם ואמרה להם לא להכנס לבתים והסגירה אותם. אחר כך התברר שיש שם אמבושים. עכשיו זה לא רחל אימנו, זה הקדוש ברוך הוא לבד. צריך לראות בכל דבר את הפנימיות שלו. הפנימיות שלו זה מה זה מעורר בך. לא מי צודק ומה קורה אלא ההרגשה, מה אתה עובר בפנים, מתח, אמונה, בטחון, שמחה, פחד – מה מכל הרגשות האלו דומיננטי, מה כל הרגשות האלו עושים לך. אם יודעים להקשיב לזה רואים משהו מופלא, יש התרוממות רוח. אם נכנסים למחשבות אז מתחלים לחלק ציונים זה אמיץ וזה פחד. הפתרון הכי טוב לא להרגיש זה להתחיל לחשוב. כאילו שאנחנו קובעים משהו או משנים משהו עם הדעות והידיעות שלנו. בסיכומו של דבר אני מקדיש את השיעור הזה לקדוש ברוך הוא וכפיים לקב"ה, שימשיך לשמור עלינו ולסוכך עלינו בסוכת שלמה. החמאס יודעים את זה והם חדורי אמונה. הם אומרים שהם יורים מדוייק אבל האלוהים שלהם שומר עליהם. הם מבינים שאללה עזב אותם וזה מה שמפחיד אותם. גם בעולם הרוחני אומרים שזה מה שקורה. כשהיה יציאת מצרים אז כתוב 'בכל אלוהיהם עשה שפטים' קודם כל הוא מוריד את כל האלוהים שלהם ואחר כך הם יורדים על הברכיים. רואים את זה גם בחוש, כולם שונאים אותם, פעם היה לחמאס גב בינלאומי. בעזרת ה', אני מצפה לעוד הרבה ניסים גלויים ולמהפך בעולם, בתקופה קצרה.

-          אם אדם מסתכל בתוכו ומוצא מתח ודאגה?

לכל אחד יש דאגה, אם אדם מתעלם מזה זה לא אומר שיש לו בטחון אלא שיש לו כח הדחקה. אם יש לו אמונה ובטחון הוא רואה איך ה' שומר עלינו כל כך יפה אז הוא מעורר ומגדיל את האמונה ונמצא בקשר איתה. כשאדם נפטר מהעולם הזה השאלה הראשונה ששואלים אותו בבית דין של מעלה זה נשאת ונתת באמונה – היית סוחר הגון, לא זייפת בכמה גרמים וכמה שקלים זה כל כך חשוב? אלא האם היית במשא ומתן עם האמונה שלך? כל הכח שלנו זה האמונה. אתם לא מבינים כמה. זה לא חשוב מה אדם מדמיין לעצמו באמונה שלו. יכול אדם לדמיין לעצמו שיושב איזה...

-          זה חשוב לתשובה!!!

כוונת הבריאה והכוונה שלנו

מה שחשוב זה לדעת שיש לבורא כוונה לעשות לנו רק טוב. מה שעושה רע זה אחד לשני כאן ביננו. גם הרע מבחינתו זה צד להיטיב, גורם לך לזוז ממקום למקום, להזיז חשיבה. האמונה שיש בורא ושהוא רוצה להיטיב ושהוא משגיח עלינו כל הזמן – זה מה שחשוב, לפני שחיברנו את זה לדעת ולמעשה יומיומי. החיבור שלנו לזה הוא דרך זה שאנחנו גם רוצים להיות טובים ומטיבים. אז אנחנו נהיים אחד. בשביל זה לא צריכים להיות דתיים, צריך להיות מאמין. צריך לדעת שרוב הייסורים שבאים לאדם – דאגה והססנות – זה כשלוקחים לו את האמונה והבטחון. כשיש לאדם בטחון אפילו בעצמו כבר הכל יותר בהיר לו ויותר זורם לו. מה זה אמונה ובטחון של האדם בעצמו? בנאדם מאמין קודם כל שמה שלא יקרה לו בחיים יש לו את הכוחות לעבור את זה. זה אמונה בסיסית. ובטחון שמה שקורה זה בוודאי לטובתו. קודם כל שגם במצב של קושי אני אעבור את זה ואתגבר כמו בקשיים אחרים ואני לא מפחד – זה אמונה. בטחון זה שגם אם זה נראה לי קשה ולא טוב ולא מתאים לי עדיין אני בטוח שבסופו של דבר יתברר לי שזה לטובה.

-          איך מגיעים למקום הזה, אני בדיאלוג עם הנושא הזה של השגחה? איך מגיעים למקום הזה?

תהיה בדיאלוג עם המקום הזה. תשאל את עצמך, תשאל את הבורא, תשאל את מי שאתה רוצה – מה זה? גלה לי! ואל תתאמץ, לאט לאט זה יגיע לך מיד. זה נמצא פה, זה יותר נמצא פה מכל הסיבות הגשמיות. אם אדם ירגיל את עצמו להסתכלות כזו הוא יראה. זה לא קל להגיע למצב של אמונה אמיתית. אמונה אמיתית זה אמונה למעלה מהדעת. כל האמונה שלנו מבוססת גם על איזה היגיון. לא יכול להיות שהכל במקרה וכו' ויש מקום להאמין. אמונה שלמעלה מהדעת זה כשברור לי בדעת ובאלף סיבות שזה לא טוב ואני מאמין שיש כאן סיבה נעלמה שיש כאן טוב. כדי להמחיש לך כמה זה קשה אתן לכם דוגמא. אם אני נותן לכם אלף שקל ואני מחזיר לך ואתה שם בכיס ולא סופר – אתה מאמין לי. אם אתה סופר ורואה שיש בדיוק אלף אתה לא מאמין לי אלא יודע. אם אתה סופר ומוצא 900 ואתה מאמין שיש כאן אלף ואתה זה שלא יודע לספור – זה אמונה. אבסורד. זה המושג של אמונה למעלה מהדעת. כדי שתבינו כמה זה קשה.

במה אנחנו אנחנו עוסקים בדיוק?

יז בתמוז עבר. לא נהיה מזה חג עדיין, אבל בתשעה באב עוד יכול להיות. כתוב שימי האבל יהפכו לימי שמחה. מי יודע? יכול להיות שעד תשעה באב יהיה מצב של שמחה.

נדמה לי שהרגש והבינה קודמים לעשייה

מישהו רוצה לקרוא מלאכות?

-          אני עשיתי מלאכה על המשפט "הרגש והבינה קודמת לעשייה, אחרת נדמה שיש עשייה",

לוקח את הרגש לעבודה. עוזר להבחנה בין זמן עבודה לזמן מנוחה. בבית מחזק את ההפרדה, מידת הרוחק, עשייה מהלב. מבין יותר את הרצון לקבל על מנת להשפיע. אך עדיין מתקשה בהבנת המבנה – מה הקשר בין המבנה לדיוק? למה נדמה שיש עשייה ולא עשייה לא בדיוק?

הרעיון של הנדמה זה שאתה חושב שאתה מדייק ואז אתה לא תשנה. אם העשייה היא לא אחרי ההבנה והרגש, ואז היא עשויה. על פי הכרתך כלומד, אבל לא היה שם את ההבנה והרגש נדמה לך שאתה בסדר. שלא נחייה בנדמה לי, שנהיה אמתיים עם הדבר ועם עצמנו ועם העשייה. זה בא לדייק המשפט הזה, להבדיל בין הכמעט לנכון. כמעט זה נדמה.

יפה המלאכה שלך.

הבקשה שתהיה טוב עם עצמך

-          אני גם לקחתי משפט – וכמה שאלות. "והייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך כדי לא לאחוז בחסימה." חשבתי על זה ועל השאלות שמופנות אלינו בהמשך וכתבתי: בשבילי התשובה אחת לכל השאלות – הרצון לדייק. הרצון להיות שייך לדיוק. אני מבין הבנה מהותית. טוב לי בשקט, בלי לפגוע ובלי להעליב. לדייק עם עצמי, אשתי, כל אדם ובכל התרחשות. מרגיש את כל הלבבות נפתחים ודברים טובים קורים. כשהרצון לטוב עם עצמי חזק מתחזקת ההבנה שטוב הוא בלי חסימות. ההבנה והמעמיקה מגיעה ברגעים בודדים של חסד. מאוחר בלילה, לפעמים במבט. לדייק ולדייק עד שאדייק. החסימות משתחררות אינני נאחז בהם, גם רק לכמה רגעים. אני קרוב לעצמי וקרוב לכל לב סביבי. האושר והמקום האישי – זה בשבילי הדיוק שלמדנו.

עד איפה הגענו בחלק?

דיברנו בסוף החלק בשבוע שעבר על משפט כזה אבסטקטי קצת –

תנסו לעלות בהבנה.

לאן? לאן לעלות?

אחר כך היא אומרת:

היא נמצאת כרשומה, ואז הדיבור יהיה ברור.

דיבור של מי?

אחר כך היא אומרת:

כשהמלאכה מעמיקה התחילה בפועל – לא רק בהבנה,
אלא בהעמקתה.

העמקתה של מי? של ההבנה, של המלאכה?

הלימוד הוא לשאול שאלות

ככה לומדים. אפשר לקרוא משפט ולחשוב שהבנתי. ברגע ששואלים שאלות - ההכרה נותנת תשובות. זה נקרא לעשות מלאכה. זה העמקה. זה בעצמו העמקה. בעצם, אם אני אקח את הסוף של החלק הקודם אנחנו נראה שיש פה איזה סדר ואיזה מבנה.

גם 'כן' וגם 'לא'

זה מתחיל מלפנות אל הלב ולראות אם יש בו גם 'כן' וגם 'לא', בכל מיני עניינים – ברצון לתקן, ברצון לדייק, בקבלת המציאות, בקבלת האשה, בקבלת האחר – אם יש גם כן וגם לא אז אפשר להרגיש את זה. הבנה מעמיקה זה הבנת הלב. אם יש גם כן וגם לא אז הלב לא מבין. אם הלב מבין אז יש בו רק את מה שהוא מבין. לב זה רגשות.

קודם כל בודקים אם הלב נקי.

אחר כך צריך לעלות הבנה. לצאת מה'אני' להבין את המכלול. לא רק שהלב שלי שלם ומבין את התיחום של הטוב, אלא ההבנה שעולה למכלול ומבינה מה הטוב.

ממה יש כאן הגבהה?

ממש תדמיינו שאתם רואים את הכל מלמעלה. יותר ברור לך מה צריך לעשות, מה צריך לסדר בפאזל. זה לא 'אני' עכשיו ומה שנדחפתי לעשות, אלא מה שנכון לעשות. זה הבנה אחרת.

אז זה מתחיל מלב נקי,

אחר כך לעלות בהבנה.

אחר כך מגלים שההבנה הזו נמצאת - לא צריך לגלות מחדש -  החלק שבי ששייך לכלל ומוצא את השתייכותו. כל מה שקורה לי בחיים זה ההפרדות שלי מזה. אם אני עולה למקום שאין הסתרה – אני רואה. ואז הדיבור ברור. יודעים מתי לדבר ומתי לשתוק. יודעים לבחור את המילים. בלי להתאמץ, זה פשוט יוצא וזורם.

או קי. אני רוצה שתקחו את הדברים שאמרתי מול החלק, לעבודה האישית. אפילו אם לא תגיעו למה שאני אומר, אין כאן פשט אחד. כל אחד יכול למצוא כאן משהו שיוסיף לו ויעורר אותו. אני נותן רק פן אחד.

לשאת סתירה בשני חלקים מתנדנדים זה שונה מאד ממה ששייך לחיבור המאזן. כי מחלק זה אתה מתחיל לטעת דרך המורכבות את האיזון המתחיל. ואם הבנתו טובה ידע לטעת דרך מורכבות על מנת שכבר במלאכה טובה מתחילתה ידע לשמור על אשר מצמיח כדי לצמוח בעצמו.  

תנסו לחשוב בבית 'מה זה לטעת?'. ומה זה 'לטעת דרך מורכבות?'. ונדבר על זה בשיעור הבא.

אם ידע שיש מורכבות בכל דיוק זה לא רק לנקות מיותר, זה גם לתקן את הפיזור והסתירות. ומחזיר את כוחם של החלקים והשקט בם. אבל אם זה 'בערך דיוק', שמחה שחולפת – אז ידע שלא דייק כל כך.

שימו לב למושג 'לא דייק כל כך'. הרי דיוק הוא לא דבר מוחלט, אין דיוק מוחלט. דיוק הוא תמיד יחסי. יחסי למה? יחסי ליכולת שלך באותו רגע. זאת אומרת – מה זה דיוק אמיתי – שאתה עושה באמת את המיטב שלך באותו רגע, אבל באמת. אתה פועל הכי הכרתי שאתה יכול. 'לא דייק כל כך' - זה שלא עשית את המקסימום שאתה יכול. זה בסדר, זה לא נותן את התוצאה כמו דיוק באמת. השמחה תחלוף. אם דייקת באמת אז אתה רואה את הפידבק בסביבה, אתה מקבל תגובה.

הלימוד מאפשר לכם להבין הרבה חלקים, כמו שני חלקים נפרדים, מה שמוריד אינו משתייך למה שמעלה ומאזן. ואם הדיוק שונה ממה שעשיתם עד כה מורכב כי מתחילתו הוא משתתף באיזון. נקודת החיבור היא גם תוצאה. החומר מזמין אותך להתחבר להבנתך וגם לטוב ליבך כדי שתוכל לעשות מלאכה לא נגד עצמך.

מה היא מרמזת פה? היא מרמזת על נקודה מאד מעניינת. מה זה ה'מורכבות'? זה דיוק שבא מתוך איזון. האיזון בעצמו מדייק אותך.

היא אומרת 'נקודת החיבור היא גם תוצאה'. לפני כן היא אמרה לנו שהמלאכה עכשיו היא להחזיר את כוחם של החלקים והשקט שבהם.

פועל מתוך איזון

מה זה? הלב שלי רגוע, כח הנתינה שלו קיים. הרצון שלי הוא בטוב, הרצון להיטיב קיים. תזכרו שכוחם של החלקים נאמר לנו בחלק הראשון – הלב במהותו, חוזר לכוחו, חוזר לנתינתו. אם זה הלב ככה זה גם ההבנה, המחשבה והרצון – במהותם, חוזרים לכוחם, חוזרים לנתינתם. כשיש את החלקים בשקט פנימי זה מצב של איזון. מתי זה חוסר איזון? כשיש רעש פנימי. אם יש שקט פנימי זה מצב של איזון. ואז היא אומרת – אם אתה מחובר לאיזון – אתה פועל משם. זה לא לברר לך מה נכון או מה לא, הפעולה שלך תבוא משם. למשל – אנשים נשואים – יום עבודה מוציא אותך מהאיזון. אם אתה מודע לזה או לא, אנשים, נפגשים, פקקים, ועד שבסוף היום אתה לא זוכר מה זה איזון. לפני שאתה חוזר הבייתה, לפני שאתה חוזר למציאות שלך – תחזור לעצמך, תחזור לאיזון, זה משנה את החיים בבית. אתה פתאום בא ממקום של כח. אם אתה בא ממקום של התרוצצות אתה בא עייף ותשוש וחסר סבלנות – רק רוצה שישרתו אותך. קח תשתה כוס תה, תבין שמותר לך, תזכור שמותר לך. זה לא רק התיחומים בזמן אמת, אלא להיות נושא איזון באופן קבוע. נראה לי שלשם החלק רוצה להביא אותנו באופן קבוע. אחת הנקודות המרכזיות זה ההסתכלות – אם ההסתכלות היא נכונה – זה כמו המח של הדברים. השכל של הדברים – לפי איך שאתה מסתכל ככה אתה מבין וככה אתה רואה. בשביל להמחיש את זה קצת, לא נתעסק עם זה היום אלא רק לגעת.

ההתנחמדות המוגזמת

הרצון להיטיב זה לא להיות נחמד לכולם כל הזמן. היום הייתי ממש לא נחמד. מישהי התקשרה אלי לחפש שיעור לבעלה. זה כבר לא מדוייק. צריך שהוא יתקשר אחרת הוא יבוא רק בגללה. היא התחילה לטרטר אותי בשאלות. אמרתי לה: תחשבי לבד בראש את כל מה שאת שואלת אותי ותגיע למסקנה. לא הרגשתי טוב. הסגנון לא היה נכון והמילים לא היו יפות למרות שהמעשה היה נכון. משכתי את זה קצת מעבר. הייתי צריך לעשות את זה דקה או שניים קודם. אין ספק שכשרואים את זה אחר כך ומבינים את זה אחר כך כך – זה דיוק. זה 'הדיוק מלמד אותך לדייק.'

אז להתחבר להבנה זה דבר חשוב.

לא להרגיש כמו ילד

טבעי שהמצב יהיה כך. לא להרגיש כמו ילד. זה טבעי שיהיה כך. בנתיים יש להתקדם ולא לקרוא את החומר בקריאה רגילה. על מנת שתצמח אתה צריך את התשובה האישית. לא מערבוב עם ההורים. תתעורר ותבין את החלק שמדבר על התקרבות והסתכלות על המורכבות הנלמדת, אז מבינתך אתה תבנה. תוכל לבנות משקט מתחיל. שקט שלא מאפשר התנדנדות. ועל מה. על מקום אישי. כמו ילד. והרי אין לך מקום כשאתה נאבק.

זה היפך התפיסה שלנו. התפיסה שלנו שכשאני מתעקש אני מוכיח את מקומי בעולם. צועק אז יש לי עוד יותר מקום ומעליב תופס הרבה מקום. והתפיסה האמיתית היא שמי שיש לו מקום לא תופס מקום. לא צריך להתנגד כדי להרגיש כח. גם אם הוא חושב אחרת מהשני הוא לא צריך להגיד. אם אין לו מקום הוא חייב להגיד אני כאן ידידי ודעתי שונה. אם יש לו מקום אישי לא אכפת לו שלא יודעים את דעתו יש לו מקום אישי.

-          כשהיא מדברת על תפיסת מקום היא מדברת על הילד?

כן.

-          מתי הוא כן משתף את דעתו?

כשהוא יושב בחבורה של מתווכחים ורואה שאף אחד לא רוצה להקשיב הוא חושב שאם לא יאמר את דעתו יחשבו שלא היה שם. אבל זה חסר כל ערך. אבל כשיש ערך, כשרוצים להקשיב – אומרים. מקום אישי זה נכס, זה שקט וזה רוגע.

התשובה האישית שלך

יש כאן עוד דברים שצריך לשים לב אליהם. 'הלימוד לא בקריאה רגילה'. קריאה רגילה בדרך כלל זה או כמו שאתה קורא עיתון או כמו חומר לימוד אקדמאי, העיקר זה לזכור את התוכן ואין תשומת לב לכל מילה וכל פרט ומה זה אומר לי אישית, מה זה מדבר אלי, יותר שכל. פה היא אומרת 'צריך את התשובה האישית'. כשאתה קורא זה צריך לעורר בך שאלה ואתה צריך למצוא את התשובה האישית שלך.

-          זה האיזון?

בין היתר, דרך העבודה הזו אתה מגיע לאיזון. אתה מגלה מה חשוב.

היא מרמזת לכם עוד דבר. שהתשובה האישית היא לא כל כך פשוטה וברורה לכם. החשיבה שלנו מושפעת בעיקר מהחשיבה של ההורים שלנו. זאת אומרת – רוב הדעות שלנו והידיעות שלנו באו ממה ששמענו בבית. גם אם לא הסכמנו עם זה. יש עוד נקודה שלפעמים נמצאת אצל בני אדם, זה ערוצים שונים במח – פעם הוא חושב כמו אמא ופעם כמו אבא. הוא לא מודע לזה אבל זה יוצר אצלו חיכוכים פנימיים. בגלל שבבית היו חיכוכים אתה תופס כל פעם צד אחר, אתה מנסה להיות טוב כלפי אבא וטוב כלפי אמא. צריך לנקות את זה ולהרגיש מה זה אומר לך עלייך.

-          איך מזהים את זה?

דרך מלאכות. המלאכה גורמת למחשבה שלך לדבר דרך היד. כל עוד אתה חושב דרך המחשבה הרגילה זה מאד מעורבב לך. אם הייתי חוזר הבייתה ומלקה את עצמי על עניין מסויים זה היה כמו אבא שלי. אבל הייתי אומר לעצמי: "אבא כבר נפטרת, תשחרר אותי. זה לא חשיבה שלי דרך כל ההחמרות העצמיות. זה שחרר לי את זה." היא נותנת לכם רמז, הרבה מאד מהמחשבות שלנו זה דרך ההורים שלנו. חשיבה אישית קשורה למקום אישי, כי כשאין לי מקום אישי החשיבה שלי בעל כורחי מנסה לרצות את הסביבה וכשיש מקום אישי הסביבה תהיה מרוצה ממני כמו שאני ולא אצטרך להתאמץ על זה ולחשוב על זה.

סוף החלק

בואו נקרא עוד כמה שורות:

התקרבות, קשר, יחסי גומלין, איזון, נוכחות על מקומו. נאמר הכל והכל מוסבר, אז מדוע לא רשום דרל ההבנה. זה מפני שהסתכלתם מבעד למרכיב ששייך לעומס. החלקים הניתנים אמורים להשתתף ללמד על הנמצא כדי להשלים. עשיתם עבודה עד כה, מנקודה זו יש שינוי. נדרש מכם להיות הלומדים, הערים, המפעילים את ההבנה האישית, את הלב האישי, כדי שתמצא שקט. הבגרות מקבלת את המילים, כמו שהם, כי הם אומרות אמת.

אנחנו עד כאן קראנו היום. לא ביארתי לכם את החלקים יותר מדי כי חלק מהעניין הוא שתמצאו תשובה אישית. צריך להיות לומד, ער, מפעיל את ההבנה האישית. לא רק מול חלק, אלא ביום יום, לזכור שאתה לומד ער. אם תזכור את זה זה כבר משנה לך את החיים. כל דבר שקורה לך אתה לומד, תלמיד בחיים,לומד את החיים שלך מחדש. אדם הולך עם השאלה הזו בראש, הוא כל הזמן הולך עם השאלה הזו בראש – מה זה בא ללמד אותי? בכל התרחשות שקורת לו ביום. אחר כך תתחיל להתייחס לזה. אתה כבר מתייחס לזה ממקום גבוה. זה בדרך כלל מלמד אותנו גם עם החוץ וגם על הפנים.

שיהיה לכולנו בשורות טובות, שבת שלום, שקט ושלווה וגאולה שלימה תיכף ומיד ממש. לפני תשעה באב, לא רוצים לצום יותר.