אמונה ובטחון, איזון ותשובה אישית

אמונה ובטחון בזמן מלחמה וחרדה

אנחנו לא פותחים את הלב לראות את הניסים של הטילים כי זה ממלא אותנו ביראה ואהבה. זה גילוי של הבורא שכל הזמן כאן. אדם רץ בורח, או אפילו רודף, משלים ומשיג ולא מרגיש שזה השגחה. כשקורה דבר גרנדיוזי וקיצוני אז ההשגחה בולטת. שימו לב גם שרוב העם בזמן הזה חיים כאילו יש איזה מבצע בדרום ולא כאילו אנחנו תחת מלחמה.

-          זה נדמה שרק בחדשות יש מלחמה...

התקשורת דואגת לטחון לנו את המח וזה גם כן דבר שכדאי להתנתק ממנו כמה שאפשר. יש לנו הרגשה פנימית, שקט, אפילו שאננות, 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' - יש נבואה כזו. זה מצב כזה ואינו בידינו. כמו שבמבצע הקודם חיילים סיפרו שרחל אימנו נגלתה אליהם ואמרה להם לא להכנס לבתים והסגירה אותם. אחר כך התברר שיש שם אמבושים. עכשיו זה לא רחל אימנו, זה הקדוש ברוך הוא לבד. צריך לראות בכל דבר את הפנימיות שלו. הפנימיות שלו זה מה זה מעורר בך. לא מי צודק ומה קורה אלא ההרגשה, מה אתה עובר בפנים, מתח, אמונה, בטחון, שמחה, פחד – מה מכל הרגשות האלו דומיננטי, מה כל הרגשות האלו עושים לך. אם יודעים להקשיב לזה רואים משהו מופלא, יש התרוממות רוח. אם נכנסים למחשבות אז מתחלים לחלק ציונים זה אמיץ וזה פחד. הפתרון הכי טוב לא להרגיש זה להתחיל לחשוב. כאילו שאנחנו קובעים משהו או משנים משהו עם הדעות והידיעות שלנו. בסיכומו של דבר אני מקדיש את השיעור הזה לקדוש ברוך הוא וכפיים לקב"ה, שימשיך לשמור עלינו ולסוכך עלינו בסוכת שלמה. החמאס יודעים את זה והם חדורי אמונה. הם אומרים שהם יורים מדוייק אבל האלוהים שלהם שומר עליהם. הם מבינים שאללה עזב אותם וזה מה שמפחיד אותם. גם בעולם הרוחני אומרים שזה מה שקורה. כשהיה יציאת מצרים אז כתוב 'בכל אלוהיהם עשה שפטים' קודם כל הוא מוריד את כל האלוהים שלהם ואחר כך הם יורדים על הברכיים. רואים את זה גם בחוש, כולם שונאים אותם, פעם היה לחמאס גב בינלאומי. בעזרת ה', אני מצפה לעוד הרבה ניסים גלויים ולמהפך בעולם, בתקופה קצרה.

-          אם אדם מסתכל בתוכו ומוצא מתח ודאגה?

לכל אחד יש דאגה, אם אדם מתעלם מזה זה לא אומר שיש לו בטחון אלא שיש לו כח הדחקה. אם יש לו אמונה ובטחון הוא רואה איך ה' שומר עלינו כל כך יפה אז הוא מעורר ומגדיל את האמונה ונמצא בקשר איתה. כשאדם נפטר מהעולם הזה השאלה הראשונה ששואלים אותו בבית דין של מעלה זה נשאת ונתת באמונה – היית סוחר הגון, לא זייפת בכמה גרמים וכמה שקלים זה כל כך חשוב? אלא האם היית במשא ומתן עם האמונה שלך? כל הכח שלנו זה האמונה. אתם לא מבינים כמה. זה לא חשוב מה אדם מדמיין לעצמו באמונה שלו. יכול אדם לדמיין לעצמו שיושב איזה...

-          זה חשוב לתשובה!!!

כוונת הבריאה והכוונה שלנו

מה שחשוב זה לדעת שיש לבורא כוונה לעשות לנו רק טוב. מה שעושה רע זה אחד לשני כאן ביננו. גם הרע מבחינתו זה צד להיטיב, גורם לך לזוז ממקום למקום, להזיז חשיבה. האמונה שיש בורא ושהוא רוצה להיטיב ושהוא משגיח עלינו כל הזמן – זה מה שחשוב, לפני שחיברנו את זה לדעת ולמעשה יומיומי. החיבור שלנו לזה הוא דרך זה שאנחנו גם רוצים להיות טובים ומטיבים. אז אנחנו נהיים אחד. בשביל זה לא צריכים להיות דתיים, צריך להיות מאמין. צריך לדעת שרוב הייסורים שבאים לאדם – דאגה והססנות – זה כשלוקחים לו את האמונה והבטחון. כשיש לאדם בטחון אפילו בעצמו כבר הכל יותר בהיר לו ויותר זורם לו. מה זה אמונה ובטחון של האדם בעצמו? בנאדם מאמין קודם כל שמה שלא יקרה לו בחיים יש לו את הכוחות לעבור את זה. זה אמונה בסיסית. ובטחון שמה שקורה זה בוודאי לטובתו. קודם כל שגם במצב של קושי אני אעבור את זה ואתגבר כמו בקשיים אחרים ואני לא מפחד – זה אמונה. בטחון זה שגם אם זה נראה לי קשה ולא טוב ולא מתאים לי עדיין אני בטוח שבסופו של דבר יתברר לי שזה לטובה.

-          איך מגיעים למקום הזה, אני בדיאלוג עם הנושא הזה של השגחה? איך מגיעים למקום הזה?

תהיה בדיאלוג עם המקום הזה. תשאל את עצמך, תשאל את הבורא, תשאל את מי שאתה רוצה – מה זה? גלה לי! ואל תתאמץ, לאט לאט זה יגיע לך מיד. זה נמצא פה, זה יותר נמצא פה מכל הסיבות הגשמיות. אם אדם ירגיל את עצמו להסתכלות כזו הוא יראה. זה לא קל להגיע למצב של אמונה אמיתית. אמונה אמיתית זה אמונה למעלה מהדעת. כל האמונה שלנו מבוססת גם על איזה היגיון. לא יכול להיות שהכל במקרה וכו' ויש מקום להאמין. אמונה שלמעלה מהדעת זה כשברור לי בדעת ובאלף סיבות שזה לא טוב ואני מאמין שיש כאן סיבה נעלמה שיש כאן טוב. כדי להמחיש לך כמה זה קשה אתן לכם דוגמא. אם אני נותן לכם אלף שקל ואני מחזיר לך ואתה שם בכיס ולא סופר – אתה מאמין לי. אם אתה סופר ורואה שיש בדיוק אלף אתה לא מאמין לי אלא יודע. אם אתה סופר ומוצא 900 ואתה מאמין שיש כאן אלף ואתה זה שלא יודע לספור – זה אמונה. אבסורד. זה המושג של אמונה למעלה מהדעת. כדי שתבינו כמה זה קשה.

במה אנחנו אנחנו עוסקים בדיוק?

יז בתמוז עבר. לא נהיה מזה חג עדיין, אבל בתשעה באב עוד יכול להיות. כתוב שימי האבל יהפכו לימי שמחה. מי יודע? יכול להיות שעד תשעה באב יהיה מצב של שמחה.

נדמה לי שהרגש והבינה קודמים לעשייה

מישהו רוצה לקרוא מלאכות?

-          אני עשיתי מלאכה על המשפט "הרגש והבינה קודמת לעשייה, אחרת נדמה שיש עשייה",

לוקח את הרגש לעבודה. עוזר להבחנה בין זמן עבודה לזמן מנוחה. בבית מחזק את ההפרדה, מידת הרוחק, עשייה מהלב. מבין יותר את הרצון לקבל על מנת להשפיע. אך עדיין מתקשה בהבנת המבנה – מה הקשר בין המבנה לדיוק? למה נדמה שיש עשייה ולא עשייה לא בדיוק?

הרעיון של הנדמה זה שאתה חושב שאתה מדייק ואז אתה לא תשנה. אם העשייה היא לא אחרי ההבנה והרגש, ואז היא עשויה. על פי הכרתך כלומד, אבל לא היה שם את ההבנה והרגש נדמה לך שאתה בסדר. שלא נחייה בנדמה לי, שנהיה אמתיים עם הדבר ועם עצמנו ועם העשייה. זה בא לדייק המשפט הזה, להבדיל בין הכמעט לנכון. כמעט זה נדמה.

יפה המלאכה שלך.

הבקשה שתהיה טוב עם עצמך

-          אני גם לקחתי משפט – וכמה שאלות. "והייתה בקשה שתהיה טוב עם עצמך כדי לא לאחוז בחסימה." חשבתי על זה ועל השאלות שמופנות אלינו בהמשך וכתבתי: בשבילי התשובה אחת לכל השאלות – הרצון לדייק. הרצון להיות שייך לדיוק. אני מבין הבנה מהותית. טוב לי בשקט, בלי לפגוע ובלי להעליב. לדייק עם עצמי, אשתי, כל אדם ובכל התרחשות. מרגיש את כל הלבבות נפתחים ודברים טובים קורים. כשהרצון לטוב עם עצמי חזק מתחזקת ההבנה שטוב הוא בלי חסימות. ההבנה והמעמיקה מגיעה ברגעים בודדים של חסד. מאוחר בלילה, לפעמים במבט. לדייק ולדייק עד שאדייק. החסימות משתחררות אינני נאחז בהם, גם רק לכמה רגעים. אני קרוב לעצמי וקרוב לכל לב סביבי. האושר והמקום האישי – זה בשבילי הדיוק שלמדנו.

עד איפה הגענו בחלק?

דיברנו בסוף החלק בשבוע שעבר על משפט כזה אבסטקטי קצת –

תנסו לעלות בהבנה.

לאן? לאן לעלות?

אחר כך היא אומרת:

היא נמצאת כרשומה, ואז הדיבור יהיה ברור.

דיבור של מי?

אחר כך היא אומרת:

כשהמלאכה מעמיקה התחילה בפועל – לא רק בהבנה,
אלא בהעמקתה.

העמקתה של מי? של ההבנה, של המלאכה?

הלימוד הוא לשאול שאלות

ככה לומדים. אפשר לקרוא משפט ולחשוב שהבנתי. ברגע ששואלים שאלות - ההכרה נותנת תשובות. זה נקרא לעשות מלאכה. זה העמקה. זה בעצמו העמקה. בעצם, אם אני אקח את הסוף של החלק הקודם אנחנו נראה שיש פה איזה סדר ואיזה מבנה.

גם 'כן' וגם 'לא'

זה מתחיל מלפנות אל הלב ולראות אם יש בו גם 'כן' וגם 'לא', בכל מיני עניינים – ברצון לתקן, ברצון לדייק, בקבלת המציאות, בקבלת האשה, בקבלת האחר – אם יש גם כן וגם לא אז אפשר להרגיש את זה. הבנה מעמיקה זה הבנת הלב. אם יש גם כן וגם לא אז הלב לא מבין. אם הלב מבין אז יש בו רק את מה שהוא מבין. לב זה רגשות.

קודם כל בודקים אם הלב נקי.

אחר כך צריך לעלות הבנה. לצאת מה'אני' להבין את המכלול. לא רק שהלב שלי שלם ומבין את התיחום של הטוב, אלא ההבנה שעולה למכלול ומבינה מה הטוב.

ממה יש כאן הגבהה?

ממש תדמיינו שאתם רואים את הכל מלמעלה. יותר ברור לך מה צריך לעשות, מה צריך לסדר בפאזל. זה לא 'אני' עכשיו ומה שנדחפתי לעשות, אלא מה שנכון לעשות. זה הבנה אחרת.

אז זה מתחיל מלב נקי,

אחר כך לעלות בהבנה.

אחר כך מגלים שההבנה הזו נמצאת - לא צריך לגלות מחדש -  החלק שבי ששייך לכלל ומוצא את השתייכותו. כל מה שקורה לי בחיים זה ההפרדות שלי מזה. אם אני עולה למקום שאין הסתרה – אני רואה. ואז הדיבור ברור. יודעים מתי לדבר ומתי לשתוק. יודעים לבחור את המילים. בלי להתאמץ, זה פשוט יוצא וזורם.

או קי. אני רוצה שתקחו את הדברים שאמרתי מול החלק, לעבודה האישית. אפילו אם לא תגיעו למה שאני אומר, אין כאן פשט אחד. כל אחד יכול למצוא כאן משהו שיוסיף לו ויעורר אותו. אני נותן רק פן אחד.

לשאת סתירה בשני חלקים מתנדנדים זה שונה מאד ממה ששייך לחיבור המאזן. כי מחלק זה אתה מתחיל לטעת דרך המורכבות את האיזון המתחיל. ואם הבנתו טובה ידע לטעת דרך מורכבות על מנת שכבר במלאכה טובה מתחילתה ידע לשמור על אשר מצמיח כדי לצמוח בעצמו.  

תנסו לחשוב בבית 'מה זה לטעת?'. ומה זה 'לטעת דרך מורכבות?'. ונדבר על זה בשיעור הבא.

אם ידע שיש מורכבות בכל דיוק זה לא רק לנקות מיותר, זה גם לתקן את הפיזור והסתירות. ומחזיר את כוחם של החלקים והשקט בם. אבל אם זה 'בערך דיוק', שמחה שחולפת – אז ידע שלא דייק כל כך.

שימו לב למושג 'לא דייק כל כך'. הרי דיוק הוא לא דבר מוחלט, אין דיוק מוחלט. דיוק הוא תמיד יחסי. יחסי למה? יחסי ליכולת שלך באותו רגע. זאת אומרת – מה זה דיוק אמיתי – שאתה עושה באמת את המיטב שלך באותו רגע, אבל באמת. אתה פועל הכי הכרתי שאתה יכול. 'לא דייק כל כך' - זה שלא עשית את המקסימום שאתה יכול. זה בסדר, זה לא נותן את התוצאה כמו דיוק באמת. השמחה תחלוף. אם דייקת באמת אז אתה רואה את הפידבק בסביבה, אתה מקבל תגובה.

הלימוד מאפשר לכם להבין הרבה חלקים, כמו שני חלקים נפרדים, מה שמוריד אינו משתייך למה שמעלה ומאזן. ואם הדיוק שונה ממה שעשיתם עד כה מורכב כי מתחילתו הוא משתתף באיזון. נקודת החיבור היא גם תוצאה. החומר מזמין אותך להתחבר להבנתך וגם לטוב ליבך כדי שתוכל לעשות מלאכה לא נגד עצמך.

מה היא מרמזת פה? היא מרמזת על נקודה מאד מעניינת. מה זה ה'מורכבות'? זה דיוק שבא מתוך איזון. האיזון בעצמו מדייק אותך.

היא אומרת 'נקודת החיבור היא גם תוצאה'. לפני כן היא אמרה לנו שהמלאכה עכשיו היא להחזיר את כוחם של החלקים והשקט שבהם.

פועל מתוך איזון

מה זה? הלב שלי רגוע, כח הנתינה שלו קיים. הרצון שלי הוא בטוב, הרצון להיטיב קיים. תזכרו שכוחם של החלקים נאמר לנו בחלק הראשון – הלב במהותו, חוזר לכוחו, חוזר לנתינתו. אם זה הלב ככה זה גם ההבנה, המחשבה והרצון – במהותם, חוזרים לכוחם, חוזרים לנתינתם. כשיש את החלקים בשקט פנימי זה מצב של איזון. מתי זה חוסר איזון? כשיש רעש פנימי. אם יש שקט פנימי זה מצב של איזון. ואז היא אומרת – אם אתה מחובר לאיזון – אתה פועל משם. זה לא לברר לך מה נכון או מה לא, הפעולה שלך תבוא משם. למשל – אנשים נשואים – יום עבודה מוציא אותך מהאיזון. אם אתה מודע לזה או לא, אנשים, נפגשים, פקקים, ועד שבסוף היום אתה לא זוכר מה זה איזון. לפני שאתה חוזר הבייתה, לפני שאתה חוזר למציאות שלך – תחזור לעצמך, תחזור לאיזון, זה משנה את החיים בבית. אתה פתאום בא ממקום של כח. אם אתה בא ממקום של התרוצצות אתה בא עייף ותשוש וחסר סבלנות – רק רוצה שישרתו אותך. קח תשתה כוס תה, תבין שמותר לך, תזכור שמותר לך. זה לא רק התיחומים בזמן אמת, אלא להיות נושא איזון באופן קבוע. נראה לי שלשם החלק רוצה להביא אותנו באופן קבוע. אחת הנקודות המרכזיות זה ההסתכלות – אם ההסתכלות היא נכונה – זה כמו המח של הדברים. השכל של הדברים – לפי איך שאתה מסתכל ככה אתה מבין וככה אתה רואה. בשביל להמחיש את זה קצת, לא נתעסק עם זה היום אלא רק לגעת.

ההתנחמדות המוגזמת

הרצון להיטיב זה לא להיות נחמד לכולם כל הזמן. היום הייתי ממש לא נחמד. מישהי התקשרה אלי לחפש שיעור לבעלה. זה כבר לא מדוייק. צריך שהוא יתקשר אחרת הוא יבוא רק בגללה. היא התחילה לטרטר אותי בשאלות. אמרתי לה: תחשבי לבד בראש את כל מה שאת שואלת אותי ותגיע למסקנה. לא הרגשתי טוב. הסגנון לא היה נכון והמילים לא היו יפות למרות שהמעשה היה נכון. משכתי את זה קצת מעבר. הייתי צריך לעשות את זה דקה או שניים קודם. אין ספק שכשרואים את זה אחר כך ומבינים את זה אחר כך כך – זה דיוק. זה 'הדיוק מלמד אותך לדייק.'

אז להתחבר להבנה זה דבר חשוב.

לא להרגיש כמו ילד

טבעי שהמצב יהיה כך. לא להרגיש כמו ילד. זה טבעי שיהיה כך. בנתיים יש להתקדם ולא לקרוא את החומר בקריאה רגילה. על מנת שתצמח אתה צריך את התשובה האישית. לא מערבוב עם ההורים. תתעורר ותבין את החלק שמדבר על התקרבות והסתכלות על המורכבות הנלמדת, אז מבינתך אתה תבנה. תוכל לבנות משקט מתחיל. שקט שלא מאפשר התנדנדות. ועל מה. על מקום אישי. כמו ילד. והרי אין לך מקום כשאתה נאבק.

זה היפך התפיסה שלנו. התפיסה שלנו שכשאני מתעקש אני מוכיח את מקומי בעולם. צועק אז יש לי עוד יותר מקום ומעליב תופס הרבה מקום. והתפיסה האמיתית היא שמי שיש לו מקום לא תופס מקום. לא צריך להתנגד כדי להרגיש כח. גם אם הוא חושב אחרת מהשני הוא לא צריך להגיד. אם אין לו מקום הוא חייב להגיד אני כאן ידידי ודעתי שונה. אם יש לו מקום אישי לא אכפת לו שלא יודעים את דעתו יש לו מקום אישי.

-          כשהיא מדברת על תפיסת מקום היא מדברת על הילד?

כן.

-          מתי הוא כן משתף את דעתו?

כשהוא יושב בחבורה של מתווכחים ורואה שאף אחד לא רוצה להקשיב הוא חושב שאם לא יאמר את דעתו יחשבו שלא היה שם. אבל זה חסר כל ערך. אבל כשיש ערך, כשרוצים להקשיב – אומרים. מקום אישי זה נכס, זה שקט וזה רוגע.

התשובה האישית שלך

יש כאן עוד דברים שצריך לשים לב אליהם. 'הלימוד לא בקריאה רגילה'. קריאה רגילה בדרך כלל זה או כמו שאתה קורא עיתון או כמו חומר לימוד אקדמאי, העיקר זה לזכור את התוכן ואין תשומת לב לכל מילה וכל פרט ומה זה אומר לי אישית, מה זה מדבר אלי, יותר שכל. פה היא אומרת 'צריך את התשובה האישית'. כשאתה קורא זה צריך לעורר בך שאלה ואתה צריך למצוא את התשובה האישית שלך.

-          זה האיזון?

בין היתר, דרך העבודה הזו אתה מגיע לאיזון. אתה מגלה מה חשוב.

היא מרמזת לכם עוד דבר. שהתשובה האישית היא לא כל כך פשוטה וברורה לכם. החשיבה שלנו מושפעת בעיקר מהחשיבה של ההורים שלנו. זאת אומרת – רוב הדעות שלנו והידיעות שלנו באו ממה ששמענו בבית. גם אם לא הסכמנו עם זה. יש עוד נקודה שלפעמים נמצאת אצל בני אדם, זה ערוצים שונים במח – פעם הוא חושב כמו אמא ופעם כמו אבא. הוא לא מודע לזה אבל זה יוצר אצלו חיכוכים פנימיים. בגלל שבבית היו חיכוכים אתה תופס כל פעם צד אחר, אתה מנסה להיות טוב כלפי אבא וטוב כלפי אמא. צריך לנקות את זה ולהרגיש מה זה אומר לך עלייך.

-          איך מזהים את זה?

דרך מלאכות. המלאכה גורמת למחשבה שלך לדבר דרך היד. כל עוד אתה חושב דרך המחשבה הרגילה זה מאד מעורבב לך. אם הייתי חוזר הבייתה ומלקה את עצמי על עניין מסויים זה היה כמו אבא שלי. אבל הייתי אומר לעצמי: "אבא כבר נפטרת, תשחרר אותי. זה לא חשיבה שלי דרך כל ההחמרות העצמיות. זה שחרר לי את זה." היא נותנת לכם רמז, הרבה מאד מהמחשבות שלנו זה דרך ההורים שלנו. חשיבה אישית קשורה למקום אישי, כי כשאין לי מקום אישי החשיבה שלי בעל כורחי מנסה לרצות את הסביבה וכשיש מקום אישי הסביבה תהיה מרוצה ממני כמו שאני ולא אצטרך להתאמץ על זה ולחשוב על זה.

סוף החלק

בואו נקרא עוד כמה שורות:

התקרבות, קשר, יחסי גומלין, איזון, נוכחות על מקומו. נאמר הכל והכל מוסבר, אז מדוע לא רשום דרל ההבנה. זה מפני שהסתכלתם מבעד למרכיב ששייך לעומס. החלקים הניתנים אמורים להשתתף ללמד על הנמצא כדי להשלים. עשיתם עבודה עד כה, מנקודה זו יש שינוי. נדרש מכם להיות הלומדים, הערים, המפעילים את ההבנה האישית, את הלב האישי, כדי שתמצא שקט. הבגרות מקבלת את המילים, כמו שהם, כי הם אומרות אמת.

אנחנו עד כאן קראנו היום. לא ביארתי לכם את החלקים יותר מדי כי חלק מהעניין הוא שתמצאו תשובה אישית. צריך להיות לומד, ער, מפעיל את ההבנה האישית. לא רק מול חלק, אלא ביום יום, לזכור שאתה לומד ער. אם תזכור את זה זה כבר משנה לך את החיים. כל דבר שקורה לך אתה לומד, תלמיד בחיים,לומד את החיים שלך מחדש. אדם הולך עם השאלה הזו בראש, הוא כל הזמן הולך עם השאלה הזו בראש – מה זה בא ללמד אותי? בכל התרחשות שקורת לו ביום. אחר כך תתחיל להתייחס לזה. אתה כבר מתייחס לזה ממקום גבוה. זה בדרך כלל מלמד אותנו גם עם החוץ וגם על הפנים.

שיהיה לכולנו בשורות טובות, שבת שלום, שקט ושלווה וגאולה שלימה תיכף ומיד ממש. לפני תשעה באב, לא רוצים לצום יותר.

אבל לאומי, שורש עומס, דימיון ואופטימיות

התייחסות למציאות הגופות של הנערים החטופים.

הילדים האלה עשו בשבועיים מה שלא עשו צדיקים במשך שנים רבות של תפילות. מה שזה לימד אותי – ואני גם רוצה לעשות עם זה משהו – זה לעשות אירועים של שמחה קדושה. לא נייל יאנג. זה גם טוב אבל אין בזה אחדות וחיבוק כמו שהיה לפני יומיים בכיכר. אני בכיתי מלראות את החיבוק והאחדות. לא מהתוכן של מה שאמרו שם, רק מהמראה. אם נשכיל ליצור אירועים שמחים של אחווה וריעות לא נצטרך אסונות. כל המטרה של זעזועים גדולים זה להזיז את העם, לאיזה צעד קדימה. להוריד את כל הסטיקרים, את כל הכינויים. אנחנו כולנו יהודים, ישראלים, רוצים כולם אותו דבר, אהבה, אחווה וריעות, אף אחד לא מתנגד לעשרת הדיברות. זה אלמנטרי לחיות. אני חושב שהפנימיות של כולם זה להסכים עם זה. גם הליברל הגדול ביותר שדוגל במתירנות, אם תאמר לו – אז שמישהו ייקח את אמא שלך – הוא מזדעזע. יש נקודות שהלב פתאום מתאים שזה טעות. כל דבר שעושה רע לזולת הלב שלנו מזדעזע. הבעיה שלנו היא ערלת הלב. הלב סגור ולכן לא מרגישים את הבעיה. לא תגנוב זה לא תתפס ולא הרגש הפנימי שאתה לא רוצה לקחת משהו שלא שלך.

נכון בחיצוניות יש עוד הרבה הרבה קליפות ותכונות נפש שליליות, כי אנחנו חיים בדור הזה ובזמן של צרכנות ואגו, וכל אחד והישגיו להרוויח כמה שיותר ולתת כמה שפחות. כל המושגים המהותיים של בנאדם התהפכו. במהות של האדם הוא רוצה לתרום. קומוניזם זה לא דבר שלילי, כך צריכה חברה יהודית להתנהג. שכל אחד נותן כפי יכולתו לחברה ומקבל כפי צרכו. מי שרוצה יכול לקרוא מאמר של בעל הסולם, שהלך לבן גוריון ואמר לו – הרעיונות שלכם מעולים, אבל תכתבו למעלה: ואהבת לרעך כמוך אני ה'. כי אם זה לא יהיה הוראה מגבוה באמת כל אחד יקח כמה שיותר ויתן כמה שלוקחים ממנו.

הכאב הוא עם המשפחות. הילדים המתוקים האלה אומרים שהם מתו במוות קל, לא עינו אותם. שמעתי מאנשי זק"א שלמרות שהם היו בחוץ שבועיים הם לא הסריחו ולא שלטה בהם רימה ותולעה. כל כך קדושים ונעלים. אמא של אחד הנערים אמרה: 'אלוהים בחר אתכם להיות הפוסטר של התום והאהבה והאחווה והטוב'. איזה גדלות של אשה! זה ראייה רוחנית.

זה לא אומר שלא כואב בלב. זה לא תלוי בזה. אני בקושי בא ללמד, בכל רגע שאני חושב על המשפחות האלה הלב שלי נקרע. אבל יש גם את המבט היותר גבוה ואנחנו צריכים להתחזק.

-          השאלה במציאות של היום כמה זמן זה יחזיק?

זה תלוי בנו. אני מתכוון לעורר את פרדס חנה, לעשות פעילות בלב המושבה. בקיץ אם נצליח לעשות כמה פעילויות של אחווה, מוזיקה, לאכול ולשתות ולהנות ביחד. לא צריך לדברים רעים בשביל לאהוב. זה רק מגלה לנו שיש לנו אהבה אחד לשני. עכשיו צריך לעשות עם זה משהו.

יהי רצון שלא נדע עוד בשורות כאלה וה' ישמור על כל יהודי ויהודי שלא יגעו בשום שערה בראשו. וניקח אחריות בעצמו, כי אם לדעת ובלי לדעת, כל אדם מפעיל עולמות. רגע אחד של כעס ואתה מוריד הרס לעולם. זה יכול לרדת עלייך או על השכנים. צריך לקחת אחריות ולהוריד טוב לעולם.

מלאכות על מורכבות של לומדים

הדיוק הוא קבלת המציאות ולהוציא את המיטב מהמצב. רציתי ככה או ככה וזה לא יצא, אני לא מתייאש אבל אני מחפש, יש כאן משהו. אני לא רק מקבל את המציאות כפי שהיא אלא מגלה את הטוב שבה. כמו המאבק של יעקב במלאך. אחרי המאבק – אם אתה כבר פה, תנצל אותי. המדרגה הזו גבוהה מאד – לנצל את העומס, למצוא מה טוב במצב המסובך. השאלה מתבקשת: האם אני צריך לדחות את העומס או שאני יכול לשהות בו? אך היא עדיין קשה ויכולה לבלבל. גם אם אני לא שם, במדרגה גבוהה זו, אבל אני מכיר את המקום הזה ובכל פעם אני יכול לחזור לשם.

שורש עומס

דובר על שורש העומס?

מהו 'שורש העומס' – יש דפוסי התנהגות וקליפות, אבל העיקר זה נקודות שורשיות כמו חוסר חום ואהבה, יהירות שמצמיחה קליפה וכן הלאה. לכאורה המקום הזה, מגיעים אליו, כשמחפשים את הנקודה האמיתית, זו שבלי הקליפות. למשל, אם אני אומר – 'הרגשת קיפוח' -  זה דבר שורשי. ילד מרגיש את זה כבר בגיל שבועיים אם לא מגיעים אליו כשהוא קורא, או כשבאים במקום זה לאחיו לשני – אם החיים לא זורמים למקום יותר קל – זה הולך וגדל. אצלי התברר שזו הנקודה הכי קשה. בסוגריים אני אגיד לכם איך אני יצאתי מזה? כשהתחלתי להתמרמר – להיות 'נותן ורוטן' הייתי אומר 'מקופחי? מה קרה, מה עושים לך?' כשאתה לא לוקח אותם ברצינות הם בוחרים. תעשה לך שבעה גמדים משלך בשמות מתאימים – 'מקופחי', 'כעסני' וכו'. הנקודה הזו היא גם כח רוחני אדיר. רוב האנשים שמגיעים אלי היום זה אנשים שמרגישים מקופחים ואבודים בחיים. בגלל שאני עומד מול זה אני מרגיש אותם ואני יודע מה לתת להם. כשאדם מגיע לנקודה שורשית והוא מעבר, זה לא שהיא נגמרה, אבל אפשר להוריד אותה. אם יש שיעור אני יכול פתאום לראות אם אני רוצה להגיד כי אני רוצה שידעו מי אני ומה אני, או שבאמת אני רוצה לומר שאלה. זה נקודה עמוקה, לפי מה שאני לומד בקבלה. אדם יכול לשמור ולהגן על העומס ושורש העומס למרות שנותנים לו ואוהבים אותו. הוא יברח ממקום כזה כי נאבד לו הקיפוח. הוא לא יחזור. תחשבו על עצמכם, איפה אתם בנקודות האלה? כל אחד והשורש שלו, ביישנות, יהירות, אתם כבר צריכים להכיר את הנקודות האלה.

-          או מי שאיבד את העומס...

מי שאיבד את השורש, זכה, הוא הפך למלאך J.

הכל בסדר והכל לטובה

הנקודה החשובה היא להיות בדיוק לשמחה ובדיוק משמח מכל מצב. תמיד אני שמח.

-          אם פספסתי את הרכבת, ואני חושב – מה זה טוב?

זה שלב חשוב בהכרת המציאות. מקבלים את זה, משלימים את זה, אומרים שזה בסדר. זה לא רע. עם הקבלה של ה'בסדר' היא באמת אז יכול לראות שזה באמת טוב. אפשר גם לחשוב שלא פספסתי את הרכבת אלא הקדמתי בשעה.

דמיון מעולם העשייה, דמיון יצירתי ודמיון נבואי

-          רגע, ימימה לא אומרת להיזהר מדמיון?

אנחנו לומדים שאדם מפתח דמיונות גשמיים ועל פיהם אני חי. אם מישהו מדבר עלייך אתה חושב שהוא רוצה לעצבן אותך. כל הדמיונות קשורים לדברים שהיו ולא מדמיינים דברים חיוביים, אפילו גשמיים.

-          אני מדמיין שאני זוכה בלוטו J

זה ביטוח חיים לאכזבות.

אבל יש לנו חלק מדמה גבוה אפילו מהשכל, שאיתו מגיעים לנבואה. כל הנביאים מספרים מה הם רואים בדמיון שלהם, סיר נפוח, מקל שקד... הם רואים בדמיון דברים ומבינים את הפירוש שלהם. החלק הזה של האדם יכול להתפתח רק אם מנקים אותו מהדמיונות הגשמיים. תבדוק כמה הדמיונות נעוצים בדברים שמוכרים. אבל הדמיון צריך לעסוק במה שמחוץ למוכר.

-          מאיזה דמיונות צריך להיפרד.

אתה הולך למקום, אתה מדמיין שאתה יודע איך זה יקרה. למה? בשביל מה? זה לא יהיה מה שדמיינת. התפקיד של כח המדמה להוציא אותנו מהגשמי כדי שנראה קצת את המעבר, את ההיולי.

-          אנחנו רגילים לדמיין דברים לא טובים.

אשתי אמרה לי שככה היא נצחה את המערכת שלה. היא הייתה קצת חרדתית, וכל פעם שזה עולה היא חשבה על טיול בהודו. היא החליפה ערוצים. זה טוב כי זה עוזר בריאות הנפש. זה טוב לעשות דמיונות למקומות טובים. אבל יש דמיון שאתה לא שם והוא ממש לוקח אותך. זה יכול לבוא לבנאדם בהתבוננות ומדיטציה. אם אדם יתרכז במשהו הוא יכול להגיע מעבר למקום ולזמן.

-          גם סמים קשים.

יש בזה חלק אשלייתי, תאמין לי, אני מנוסה.

עוד נקודה על הדמיון. יש לנו מחשבה שהיא כח אדיר. היום ראיתי בתניא בשער הייחוד והאמונה פרק ט, אולי, שיש את החכמה שהיא כולם בחכמה עשית, העשייה של הבורא נקרא חכמה, זה החיות שלנו. ויש את אותיות הדיבור, ואת המחשבה שכל זה למעלה מהחכמה. בתחילה עלה במחשבה, לפני שהיה משהו היה מחשבה. זה הדבר הכי גבוה וממילא גם הכי חזק. מחשבה היא מביאה את האותיות, אותיות זה הכח של הבריאה, לפני הדיבור הם במחשבה. הבעש"ט הקדוש אומר שאם אתה מצליח להכנס לתוך האות אז היא לוקחת אותך. אנחנו לא מבינים את זה, אות זה חיות. הרב יורוביץ אומר – אנחנו צריכים לטעום אותה ולהריח אותה. אני משתגע מזה אבל כנראה שאפשר. כח הדמיון זה לקחת את המחשבה מעבר למקום ולזמן. אדם שמנוקה יכול לחשוב על מישהו ולראות בדיוק מה הוא עושה עכשיו. הרבה כתות מלמדות את הטריקים האלה. לא שזה מועיל למישהו, אבל זה אפשרי. אנחנו לא עושים את זה בשביל זה, אלא בשביל לשחרר את המחשבה מכבליה. בשביל זה כדאי לתרגל את זה.

-          יש לי גם דמיונות מסוג אחר, דמיונות גשמיים כמו לבנות מכונה.

יופי, זה דמיון יצירתי. אבל אנחנו מדברים על דמיונות בעולם העשייה, שהנפש מביאה לנו. דמיון יצירתי זה טוב, ממדרגת הרוח. אבל אם מישהו מתעסק כל החיים רק בלהמציא דברים הוא נתקע באיזשהו מקום. אני לא אומר שכולם צריכים להיות נביאים, אבל כולם יכולים.

-          מה עם נביאים שקר?

זה אנשים שלא עשו את העבודה. אחת מהשתיים: או שהם סתם רמאים, או שיש להם חזיונות שווא. כשאדם מגיע לרבדים האלה זה רבדים של קדושה. זה לא משחק. אדם צריך להיות נקי וטהור, לא עם אגו ומחפש לעצמו דברים. רק שמה הדמיון הרוחני מגיע. אבל אם אדם מנצל את הדמיון כדי להשיג דברים – הוא יפול איתם. אני את רוב החויות האלה – של לראות מה קורה מרחוק ולצאת מהגוף – חוויתי שלא בקדושה. סבלתי מזה אחרי

זה. גם יש לנו בפרשה. משה רבינו מול בלעם. בשביל שלא יבואו אומות העולם ויתלוננו הוא נתן להם את בלעם שהוא שווה למשה. ובכל זאת זה בקדושה וזה בהפוך. הלוואי והיינו אוחזים בברכה אחת של הקללות של בלעם. 'הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'. רק לזה אני מתפלל, שנפסיק לעשות חשבונות ונדאג שיהודים יחיו בנחת. להפחית את כל האויבים שמנסים להפריע לזה. במקום לחפש דיפלומטיה. כל הרצון העמוק של כל יהודי זה אחווה ורעות. אבל גם פה יש תיחומים, עם עיקש תתעקש ועם רוצח תהיה רוצח. אם לא מידה כנגד מידה לא תגיע לשקט. אני אומר את זה וליבי רוטט, כי אני כולי חנון ורחמן, אבל אני יודע שזה נכון. יהי רצון שנתחזק, שנבין שזכותנו פה ומקומנו פה – אם נגיד את זה בתקיפות הם יעזבו אותנו. במקום לחפש את אמריקה, או צרפת – בסוריה נרצחו 150 אלף והם עשו שתי ישיבות בשנתיים האחרונות, אבל על ישראל עשו 40 ישיבות בשנתיים האחרונות. צריך לשלוח לשם במקום נציג את הרב סטבסקי שיאמר להם – תעזבו אותנו. תראו מה קרה לסיחון, עוג ועמלק. יהי רצון שנזכה לטוב. לכל הטוב שיש בעולם, בשורות טובות, חיים טובים, אהבה ואחווה עם כל העולם.

לאסוף את הכלים ואת הרצון, הרצון להקשיב ולהבין ולעשות את המלאכה.

שלושה דברים – 'לאסוף את הכלים, את הרצון ואת המלאכה.'

1.      נתחיל מ'לאסוף את הכלים'. כולכם יודעים, כל אחד מה שקיבל פה – יכולת התיחום, ההמתנה, ההפרדות. תחשבו ותנסו לשחזר לכם בבית את הכלים.

2.      'לאסוף את הרצון' – לתקן והיא אומרת – איפה הרצון הזה מתבטא? – 'רצון להקשיב' ולהבין וזה נכון. קודם כל את הרצון לאסוף מול החלק. לעבור קטע קטע, לחשוב מה זה מלמד אותה, מה זה מעביר אותה, איך זה מתרחש אצלו, מתומצת ויפה. הרצון להוציא מפה את מה שמביא אותך לתיקון. להקשיב ולהבין. ואז לעשות את המלאכה – ואז לרשום. קטע קטע, חלק חלק. בסבלנות, כי הם חיינו ואורך ימינו.

האיזון הזה של יחסי גומלין בין החלקים,

אותו איזון שנפתח,

ללומד יש רצון - אם הוא כתוצאה מבינה –

להתפטר ממה שנדמה, ולהיכנס לנכון

על מנת להיות מאוזן.

וודאי שאז כל הגוף שקט, כי הבינה תשקיט גוף.

ואז הוא בריא ונשמר מכל התנועות ההפוכות אשר מדחייה.

 

יש לפניכם את החומר, שלא רק בסכמו במחברת,

אלא לרשום אותו כנושא אותו מתוך הפרדותיו,

כי הוא מפריד את הסתירות והחסימות כדי לפרק אותם.

הקשר עם המורכבות זה כדי שתוסיף דרכה דיוק.

קשר ישיר בין בינתו לדיוקו והעמקה

יש מרחב אחר כיוון שיש מורכבות זה מבטיח מימדים אחרים.

הרגש והבינה קודם את העשייה.

אחרת – נדמה שיש עשייה.

זאת אומרת, סתירות רבות,

בתוך העשייה ובתוך התיקון תמיד משאירים מקום לחסימה, להשאר על מקומה ומסתירים מאחוריה את החלקים המורידים.

בפשטות כשבנאדם נפגע אז הוא כועס והוא מסתיר את הפגיעות שלו

ההתחזקות תבוא מהבהירות שבהבנה,

להבין אתה הבהירות שבמורכבות ולהשתמש בה.

כל עוד אתם אוחזים באחיזות המיותרות –

אין הפרדה עם העומס.

יש ערבוב וטשטוש בין כוונתו לתקן לחוסר כוונתו לתקן,

ה'כן' וה'לא' ביחד, וזו סתירה.

לבוא מוכנים, זה לא רק לרשום במחברת.

הנה צופה, ממתין, והמיותר – לא נשאר על מקומו.

הוא בא, בפני ההכרה, מופיע כמיותר, והלומד – יוכל לפרוץ לפניו אז את המרכיב המיותר.

לא משאירים מקום לשקרי.

המרכיבים של הילד יכולים להשפיע על חיים שלמים.

בא לכאן כדי לתקן את נפשו.

רוצה עוד – יקבל, רוצה להגיע לעוד עלייה – יקבל.

זה הכל לפי יכולתו.

תצאו מהחשש, תנסו קודם לעשות את המלאכה בניקיון.

הדיוק שמנקה את השקרי, הנדמה, את הילדותיות.

ובמקומו – בשלות, ששייכת למהותך הנמצאת שם בפנים.

העמקה ומורכבות דרוש ריכוז.

לפנות את הלב ולבדוק אותו, יש בו גם כן וגם לא.

תנסו לעלות בהבנה, והיא נמצאית, כרשומה, ואז הדיבור יהיה ברור.